Sequoia Np

יום #22: הפארק הלאומי סקויה

סקויה לא היה בתוכניות שלנו, אבל הילדים התעקשו לסיים את הטיול בלאס וגאס וזה היה רק הגיוני לעצור שם בדרך, מה גם שאי אפשר לעשות את כל הדרך מסן פרנסיסקו לוגאס ביום אחד. אז הוספנו את הפארק, והאמת שזה היה רעיון מעולה ותמורה הולמת לדרך.

הפארק מורכב למעשה משני פארקים – Kings Canyon ו-Sequoia, ומפאת חוסר זמן החלטנו להתמקד בסקויה. כבר בתחילת הפארק רואים עצים ענקיים שאין להם שום שם ותואר וזה היה כל כך מדהים שהיינו חייבים לרדת ולמדוד את הפרופורציה:

התחנה הראשונה שלנו הייתה ה-General Sherman tree, הנחשב לעץ הכי גדול בעולם. הוא הכי גדול בהיקף (33 מטר בערך) אבל לא בגיל ולא בגובה: הגיל של הגנרל שרמן מוערך בכ-2,000 שנה, בעוד שהעץ הכי זקן בעולם הוא בן יותר מ-3,000 שנה. הגובה של הגנרל שרמן הוא כמאה מטר, אבל בשנים האחרונות הצמרת שלו מתה והוא הפסיק לגבוה (אם כי הוא עדיין ממשיך להתרחב).

בכל מקרה, יש מסלול הליכה נוח של איזה 800 מטר שמגיע עד לעץ. המסלול הוא בירידה די תלולה, ובקיץ יש שאטל שמחזיר אותך לאוטו. העץ עצמו מאוד מרשים ויש תור להצטלם איתו. לידו יש מלא עצים ענקיים אחרים (חמישה מתוך 10 העצים הגדולים בעולם נמצאים ליד השרמן) ואטרקציות נוספות כמו "פרוסה" של עץ סקויה ענק שנכרת לפני 100 שנה אחרי שאיים ליפול על הכביש והבתים שבאחד הלודג‘ים. על הפרוסה אפשר לראות סימנים של כ-80 שריפות שעבר העץ בימי חייו, וכל אחת השאירה בו צלקת. לעמוד ליד דבר כזה בהחלט נותן פרופורציות:

 

הנה עוד כמה דברים שלמדתי על עצי הסקויה מהשלטים בפארק:

א. איך הם חיים כל כך הרבה שנים ומגיעים לכאלה גדלים? שילוב של שפע מים בסביבת הגידול, שורשים שפרוסים בצורה אופטימלית, הרכב כימי של הקליפה שמגן על העץ מטפילים וכנימות וחיבה מיוחדת לשריפות יער (ראו סעיף ב‘).

ב. בניגוד לעצים אחרים ששריפות יער הורגות אותם, עצי הסקויה דווקא אוהבים שריפות כאלה, כי הן מנקות את הקרקע, הורגות עצים אחרים שמתחרים איתם על המים ועל המקום לשורשים וגם מפיצות את הזרעים שלהם (שנמצאים בתוך איצטרובלים). העצים עצמם, בזכות הקליפה העבה, די עמידים לשריפות.
29156016

בהמשך הדרך יש את ה-Auto log – עץ סקויה ענק שנפל ופעם אפשר היה לעלות על הגזע שלו עם האוטו (כדי להדגים שרוחב הגזע הוא יותר מרוחב של מכונית). לפני כמה שנים הגזע נשבר, כנראה מעומס המכוניות, והיום אפשר רק להסתכל עליו אבל לא לעלות עם האוטו:

גיא על מה שנשאר מהאוטו לוג

ויש גם את ה-Tunnel log – עץ סקויה שנפל ובמקום לפנות אותו פשוט חצבו בתוכו מעבר למכוניות:

היעד הבא שלנו היה ה-Moro Rock – גוש גרניט עצום וחשוף באמצע הפארק המתנשא לגובה 2,200 מטר, ואפשר לטפס ב-350 מדרגות עד לפיסגה שלו ולראות את כל הרי הסיירה נבאדה לרגליך. הטיפוס לא נורא קשה (גם אחרי עשרת אלפים המבורגרים שאכלנו פה) והפיסגה מתגמלת בהחלט. מאוד יפה שם למעלה, ויש גם אזהרה שהמקום ממש מסוכן כשיש ברקים כי אפשר להיפגע מאחד, ולכן יש שורה של סימנים שאם הם מתחילים כדאי לברוח מהר לאוטו. אחד מהם הוא אם נהיה מעונן. ובכן, בשנייה שירדנו לאוטו ונכנסנו לאוטו התחיל מבול מהסרטים… זה לא היה כתוב בשום תחזית, וממש ריחמנו על מי שנתקע בפסגת הצוק בגשם.

הדרך למעלה

הנוף מלמעלה (לא הייתה ראות כל כך טובה)

והדרך למטה

יצאנו מהפארק ונסענו לבייקרספילד (עוד תחנה באמצע שום מקום) שם נעשה את הלילה. ממחר – סתלבט בווגאס!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s