אוסלו

הופ, נחתנו באוסלו.

אמרו לנו שאין מה לעשות פה יותר מיום אחד, אז ציפינו לעיר אפורה ומשעממת. בתכלס, הופתענו לטובה. לא שיש פה יותר מדי מה לעשות במובן של אתרי תיירות ומוזיאונים, אבל זו עיר מאוד נעימה שבחלקים מסוימים מזכירה את קופנהגן, ובכל מקרה, אחרי שבוע באיזורי הספר של נורבגיה היה כיף להסתובב שוב ברחובות שוקקי אדם, לראות חנויות פתוחות ולאכול טוב. גם מזג האוויר האיר לנו פנים עם שמש נעימה שאיפשרה להסתובב ברחובות בטי שירט. לא יכולנו לבקש יותר מזה לסיום.

בכל מדריכי הטיולים, הבלוגים וקבוצות הפייסבוק כולם כותבים על כמה שהעיר הזאת יקרה, עד כדי כך שהמון מטיילים פשוט מדלגים עליה – נוחתים, לוקחים רכב וממשיכים הלאה. אחרים ישנים בשדה התעופה רק כדי לא להיכנס לעיר. אז כן, יקר פה מאוד, אין דרך לייפות את זה.

הקושי העיקרי הוא למצוא חדר מלון שיעלה פחות מכליה. אנחנו, אחרי שלא הצלחנו למצוא חדר נורמלי בפחות מ-500 דולר ללילה, החלטנו בפעם הראשונה בחיינו להיעזר ב-Air B&B. וואלה, שוב הופתענו לטובה. מצאנו דירה קטנה ומתוקה, חדשה ומאובזרת, בבית דירות במיקום מעולה והכי חשוב – לא איזה בית של מישהו שהשאיר את מקלות האוזניים שלו באמבטיה ואת החלב שלו במקרר. זה עלה פחות מחצי מחיר של חדר במלון ולגמרי ענה על הדרישות.

בערב הראשון יצאנו להסתובב באיזור הנמל. יש שם איזור מתחדש בשם Aker Brygge עם מלא מסעדות ומלא תיירים, אבל השוס האמיתי הוא השכונה החדשה Tjuvholmen שבקצה האיזור. זו שכונת מגורים שהוקמה רק ב-2012 והיא כולה מעוצבת בסטייל שאין לי מילה אחרת להגדיר אותו אלא "כמו בקופנהגן" (וזו ממש מחמאה), עם חשיבה על הפרטים הקטנים, כולל דקים לשיזוף ואפילו חוף רחצה לילדים. קל מאוד לפספס את השכונה הזו ולחזור אחורה כשנגמרת הטיילת של Aker Brygge אבל אל תעשו את זה כי ממש יפה שם. והלוואי שיכולתי לקנות שם דירה לימי הקיץ …

למחרת טיילנו ברגל בעיר. התחלנו בבית האופרה, שמעוצב כמו אונייה ונמצא ממש על קו המים. זה גן עדן לצלמים, עם כל משחקי האור והצל, ונחמד מאוד לעלות לגג ולהביט משם על הנוף:

משם המשכנו לרחוב הראשי, Karl Johan, עם כל החנויות והמותגים (לא קנינו כלום, אבל ציינו לעצמנו שהגברים הנורבגים מתלבשים ממש יפה). הרחוב הזה מוביל לארמון המלך, ששם מדי יום ב-13:30 יש חילופי משמרות. איך להגיד את זה בעדינות, טקס חילופי משמרות כל כך איטי, משעמם, מרושל ומחופף לא ראיתי בשום ארמון בחיים שלי.

אחרי הארמון טיילנו קצת בגנים שלידו, ראינו את בניין הפרלמנט ואת בניין העירייה, והלכנו ברגל לפארק הפסלים Vigeland. הפארק ממש יפה, עם פסלים מברונזה ומגרניט של פסל נורבגי בשם ויגלנד. הנה כמה תמונות משם:

בערב גילינו עוד שכונה יפה שלא כתובה במדריכים. זה קרה כשחיפשנו שוק אוכל להסתובב בו ומצאנו אחד בשכונת Vulkan, שלא שמענו עליה בשום מקום והפתיעה לטובה. זו שכונה שיושבת על נהר ויש בה מלא פינות חמד, בתים יפים וכמובן גם השוק הנחמד עם כל הדוכנים של פירות ים, גבינות, נקניקים וכו'. אכלנו שם את ארוחת הערב האחרונה שלנו והיה טעים ממש.

ועוד מילה על אוכל. האוכל הוא מרכיב חשוב מאוד בטיולים שלנו, וכמו שכבר כתבתי באחד הפוסטים הקודמים, גילינו שנורבגיה ככלל לא עומדת בשורה הראשונה מהבחינה הזאת. מזל שהנוף מפצה.

אבל באוסלו דווקא אכלנו במסעדה מעולה ועטורת שבחים בשם Arakataka, שמזכירה קצת את המסעדות שאכלנו בהן בקופנהגן. אכלנו שם מנות מעוצבות, טעימות, ממרכיבים שלא הכרנו. התפריט מציע ארוחה של חמש מנות, כשבתפריט כולו יש כ-10 מנות, אז יצא שאכלנו כמעט את כל התפריט (הזמנו ארוחה אחת פיקס ואת שאר המנות בנפרד):

• 

• 

• 

• 

• 

• 

• 

• 

• 

• 

זהו. נגמר.

אתמול חזרנו לארץ.

כבר ביציאה מהטרמינל התחרטנו על זה.

אנחנו חייבים בית קיץ בנורבגיה.

חייבים.