חמש שנים בלי אבא

עוד שנה עברה ואבא לא פה. עוד שנה שבה גדלנו, התבגרנו, נסענו, טיילנו, התגייסנו ואפילו התחתנו – והוא לא פה. אין מילים כמה זה מבאס. כמה בא לי לדבר איתו, לספר לו מה קורה, לשמוע אותו, להכיר לו את הנכדים שכל כך גדלו.

ולפני שבוע אלון חלם עליו. ככה בא לו פתאום בחלום, בריא כמו לפני המחלה. היו לו ביד שקיות והוא עמד בדלת. הוא לא זכר מה הוא אמר. מוזר, בדיוק שבוע לפני האזכרה. ולא יודעת למה הוא בא אליו ולא אלי. כמה הייתי רוצה לחלום עליו גם אני. 

לכבוד יום השנה החלטתי להעלות שיר שאבא כתב לאמא לרגל יום הנישואים ה-25 שלהם. זה היה ב-1988 והוא היה אז בן 48. כמעט בגיל שלי היום (ועוד מעט גם אני, כמוהו, אחגוג 25 שנות נישואין). אני שואלת את עצמי אם הוא חשב אז, ביום החגיגי הזה שלו ושל אמא, שכמה כיף שהילדים כבר גדולים ושהם יכולים סוף סוף להתחיל לחיות, לחרוש את העולם, לעשות כל מה שבא להם. ובטח גם הוא חשב אז שכל החיים לפניו, וששום דבר רע לא יקרה לו, וכבר חיכה להזדקן עם אמא. מעניין אם הוא היה יודע מה יקרה בערך 15 שנה אחר כך, אם היה משנה משהו או עושה משהו אחרת…

נחזור לשיר. יותר פואמה. היה לו כתב יד מאוד מיוחד, לאבא שלי. עם ל' מסתלסלת, נ' כזאת ארוכה, ע' שהוא כתב בכלל בדפוס ואותיות מחוברות. הייתי מזהה את כתב היד שלו בכל מקום בעולם. אני מתגעגעת לכתב שלו. גם לכתב שלו.

מצחיק, ולא זכרתי את זה בכלל, אבל כתב היד של השיר, שמצורף פה בהמשך, מגלה שאבא נתן לי לקרוא את השיר לפני שהוא הקריא אותו באירוע שחגגנו להם, ובחוצפתי עוד העזתי לעשות לו עריכה והגהה! לא זוכרת אם הוא קיבל את ההערות המלומדות שלי, אבל מחמיא לי שדעתי נחשבה בעיניו.

בשיר הזה אבא מסכם את 25 השנים הראשונות שלו עם אמא, ובסופו הוא מאחל לה שיזכה לחגוג איתה גם את יום הנישואין ה-50. יום הנישואים ה-50 שלהם היה ב-2013. הוא אמנם היה חי אז, אבל חגיגה לא הייתה שם כי המצב כבר היה רע. שנה וחצי אחר כך הוא נפטר.

מרגש אותי שאפילו בשיר הוא שמר על הצניעות שלו, וכשתיאר איך עברו לדירה גדולה הרגיש צורך להוסיף בסוגרים "יחסית". וגם איך שגם באירוע החגיגי הזה הוא זכר להזכיר את אלה שלא זכו להיות שם ולחגוג איתם. 

בסוף השיר אבא כתב גם כמה מילים לנו, הילדים. כל השיר נכתב בחרוזים, אבל שם הוא כבר ויתר על החריזה. אולי המסר היה חשוב מכדי להתאים אותו לתבניות. כשאני קוראת את זה היום זו בעיני הצוואה שלו. לפחות את החלק של "עמדו על דעתכם" אני בטוחה שמילאתי:)

ואלה המילים שהוא כתב:

לציפי היקרה,

חיפשתי דרך לבטא במילים

מהלך חיינו בעשרים וחמש שנים.

מיד הבנתי כי לא יהיה זה קל

לתאר בפירוט ולהעלות על ניר

תקופה כה גדושה באירועים ופרטים

המשלבת בה משפחה וילדים.

.

הלכנו יחד שנה שלמה

רקמנו תכניות ועשינו הכנה

לחיים משותפים ל… שמונים שנה.

אני זוכר את פרפורי ליבך בטרם חתונה

באשר ליכולת הישרדות יחד תקופה כה ארוכה.

על הרצון לנסוע ולחשוב בטרם תתני תשובה

אותה מנעתי מפחד חרטה.

.

התחלנו יחד בדירה קטנה

אולם בעיני הייתה זו חווילה

כי שם התחלנו חיי משפחה

ושם נולד רונן בשעה טובה.

.

השנים עברו והדירה הקטנה הוחלפה בדירה גדולה (יחסית)

נולדו ליאור ואיריס והדירה שוב קטנה

ואז מצאנו עצמנו מחפשים מוצא

למצוא מקום נפרד לילדה

שכעבור זמן מה מצאה עצמה באמצע הדירה.

.

השנים נקפו והזמן עבר

הילדים גדלו והתפתחו למוצר מוגמר

ואנחנו לאחר עשרים וחמש שנה

שוב איננו אותם ילדים החולמים בערגה.

.

ואולם החיים לא תמיד היו קלים

במיוחד בשנים בהם גידלת לבד שלושה ילדים

וכן בשנים בהם איבדנו יקירים

שלא ישובו לשמוח עימנו בחגים ובמועדים.

.

לסיכום זו היריעה

המקפלת בתוכה שנים רבות של עשיה

הגענו למצב שנוכל להגיד ללא רתיעה והיסוס

כי הגשמנו רצון אופטימלי של חיים תוך ביסוס

למשפחה ולחברים נגיד להמתין, תוך בריאות ואריכות ימים

ולחגוג איתנו גם, את שנת נישואינו ה-50.

..

מילה לילדים,

השתדלנו מאוד אמא ואני

לגדל אתכם כמיטב יכולתנו

תוך מתן אפשרות לפיתוח

יכולת חשיבה ונורמות התנהגות

לכל אחד עפ"י יכולתו הפיזית והנפשית.

השתדלנו להיות מודל חיקוי למרות שאין בכך הכרח שילדים

יחקו את הוריהם.

.

זכרו אתם שלושה אחים הישארו מאוחדים תמיד כי אין

בעולם משהו יקר יותר ממשפחה מלוכדת.

עמדו תמיד על דעתכם באם אתם משוכנעים שהיא

נכונה ואל תתבטלו בפני אחרים רק כדי למצוא

חן בעינהם.

אני מאחל לאמא ולי שנזכה לראות באושרכם

ובהצלחתכם, סימן לכדאיות השקעתנו.

ועוד משהו: לכבוד יום השנה החמישי יש גם תמונה חדשה של אבא, כזו שלא הכרנו כל השנים וגילינו רק אחרי מותו. אבא פה מימין, הוא בן 10 או 11, ממש לפני שהם עלו לארץ. איתו בתמונה אבא שלו, פסח, אמו החורגת, רחל, ושני אחיו החורגים, אריה הבכור (שראשו לא נראה בתמונה) ונתן. אני חושבת שאיתמר, כשהיה בגיל של אבא בתמונה, היה מאוד דומה לו – וזה משמח אותי. כל כך נדירות הן תמונות הילדות של אבא שלי, שכל אחת שמתגלה היא כמו ממתק נדיר בשבילי.

אבא, רציתי להגיד לך שההשקעה שלך השתלמה. ואם אתה רואה אותנו מלמעלה, אני מקווה שאתה חושב שהיה כדאי.