וינה

לווינה הגענו אחרי יום ארוך ומספק ב-Pandorf designer outlet. זה אאוטלט ענק שעל הגבול עם הונגריה ויש בו איזור עצום של חנויות מעצבים, איזור עצום של מותגים עממיים יותר (נייקי אדידס וכו) ואיזור עצום של מותגים אוסטרים עלומים (האיזור הזה נקרא fashion outlet ואין סיבה להתעכב עליו). קנינו וקנינו ובצהריים חרגנו ממנהגנו ואכלנו ב-kfc לאור דרישת הקהל (שחפר על זה מהיום הראשון). למלון בווינה הגענן רק בערב, עמוסים בשקיות ותוהים איך בדיוק נארוז הכל.

למחרת יצאנו להסתובב בעיר. אלון ואני כבר היינו בווינה, אז לא ממש תיכננתי סיורים תיירותיים. נכנסו לקתדרלת סטפן הקדוש היפה, סרקנו את החנויות במדרחוב, עברנו בארמון הופבורג בעיר העתיקה ובגנים שלו והגענו ל-Nashmarket, שביום שבת נוסף לו חלק של שוק פשפשים. זה שוק נחמד מאוד. במיוחד היה מצחיק לראות תיירים יושבים במסעדות בשוק ולפניהם כוס יין, מפה לבנה וצלחת ובה המאכל האקזוטי המורכב מחצי פיתה עם חומוס ופלאפל.

כשהתעייפנן מההליכה – היה חם מאוד וכולנו התפשטנו בשלב מסוים ועברנן לקצר – ישבנו באחת המסעדות בשוק לשתות בירה ולנשנש גבינות ונקניקים ואני טעמתי לראשונה אפרול שפריץ, שכולם פה (וגם בארץ) שותים ולא הבנתי אף פעם מה הקטע. האמת שזה טעים. מתוק כזה ועדין.

בדרך חזרה למלון עצרנו ב-Demel, הקונדיטוריה המפורסמת, רק בשביל להשתכנע סופית שלא טעים פה (חשבתי ככה גם בפעם הקודמת). זה כנראה לא הפריע לעשרות התיירים שעמדו בתור להיכנס.

אפרופו התור, חייבים להגיד כמה מילים על קורונה באוסטריה: במקומות סגורים ציבוריים כמו טיסות, רכבות ורכבלים דורשים מסיכת N95. בשאר המקומות מספיקה מסיכה רגילה, אבל ממש מקפידים עליה, וגם על עמידה במרחק בתור. בכל המקומות האלה, וגם במלונות ובמסעדות (אבל לא בחנויות) דורשים לראות תעןדת מתחסן. בחלק מהמקומות גם מבקשים ממך להירשם ולהשאיר כתובת דוא"ל, כדי שיוכלו לעקוב אחרי שרשראות ההדבקה אם מישהו מהנוכחים לידך נדבק בקורונה. בגדול הם עושים רושם של מאוד מחויבים לעניין, אם כי סיפרו לנו שגם פה יש לא מעט נסיונות לזייף תעודות מתחסן ובדיקות.

אגב, את הבדיקה שלפני הטיסה עושים פה לא עם מטושים אלא בגירגור של נוזל (מלוח) שיורקים למבחנה. אפשר לאסוף ערכות בדיקה בכל בית מרקחת של Bipa ולעשות אותה בחדר מול מצלמת הטלפון, או ללכת למתחמי הבדיקות שברחבי העיר ולעשות שם. אנחנו העדפנו לעשות במתחם, שהיה ממש ליד המלון, וזה אכן היה קל ונוח. לא הזמנו תור, אבל הגענן מספיק מוקדם, וזה מזל כי אחר כך כבר היו תורים ארוכים. היתרון הגדול של אוסטריה בהקשר הזה הוא שהבדיקה חינם (לעןמת 40-90 יורו לאדם במדינות אחרות באירופה). כשמדובר במשפחה של 5 נפשות זה חיסכון משמעותי. את תוצאות הבדיקה מקבלים בסמס תוך 24 שעות (ולכן צריך לדאוג שתהיה חבילת גלישה לפחות לאחד מבני המשפחה).

למחרת היה יום ראשון, שבו כל החנויות סגורות מצד אחד, ומצד שני היה יום שמש יפהפה. אז ניצלנו את היום הזה כדי להיפגש עם ישו (יהושוע) ואיווי, שלקחו אותנו ליום כיף באיזור כרמים יפהפה שתיירים כמעט לא מגיעים אליו (זה אחד היתרונות של לטייל עם מישהו מקומי). לפני שהם באו לאסוף אותנו הספקנו להציץ לבית הונדרטוואסר, מרחק 10 דקות הליכה מהמלון.

בית הונדרטוואסר הוא בית מגורים שתיכנן האמן פרידנסרייך רונדרטוואסר ונבנה בין השנים 1983-1985, וכולו צבוע ומקושט בסגנון אקספרסיוניסטי. אי אפשר להיכנס פנימה, רק להציץ מבחוץ. כפיצוי, נחמד להיכנס לחלל שממול הבניין, הכולל בית קפה וחנויות מזכרות ומעוצב בסגנון של הבית הממול.

ואז יצאנו לטיול ביקב. נסענו עם ישו ואיווי לפרברי וינה, כשעה נסיעה, שם יש המון המון כרמים, והאוסטרים (ללא תיירים) מטיילים ביניהם להנאתם, וכשמתעייפים מתיישבים באחת המסעדות ללגום יין ולנשנש (ישו אומר שהיין האוסטרי, במיוחד הלבן, נחשב לטוב מאוד). אז נהגנו כווינאים, טיילנו בין הכרמים, שבימים אלה מתפקעים מאשכולות, וכשהתעייפנו עצרנו לשתות ולנשנש ביקב Weinhandwerk.

היה יום נעים ומהנה, וסיימנו אותו בארוחת ערב של תיירים במסעדת Figelmuller המפורסמת בשניצלים הענקיים שלה:

למחרת היה מעונן ואחר כך גשום. עשינו סיבוב קניות אחרונות, כולל הרכישה הבלתי נמנעת בסופר המקומי, הינדסנו את המזוודות כדי שהכל ייכנס – והופ, נחתנו ברמת גן.

מקווה שהקללה הוסרה ושהשמיים נפתחו לנו.