Back to California

יום #19-18: Salt Lake City

עזבנו את ילוסטון והתחלנו בנסיעה דרומה ל-Salt lake city. לא היינו מתעכבים על העיר הזאת אלמלא זה היה שדה התעופה הקרוב ביותר שממנו אפשר לקחת טיסות לקליפורניה.

הנסיעה מילוסטון לסולט לייק סיטי לוקחת משהו כמו שלוש וחצי שעות, ומאחר שהדבר היחיד שרצינו לראות בעיר זה את המרכז של המורמונים, היה לנו די והותר זמן (וחשק) לעצור בדרך באאוטלט – הראשון שראינו מאז שיצאנו מקליפורניה. עשינו שם שופינג מכובד, והנה התוצאה:

אחר כך נכנסנו לעיר ונסענו היישר למרכז המורמונים שממוקם בדיוק בצנטרום של העיר. המורמונים הם זרם בנצרות שמאמינים במיסיונריות ופעם האמינו גם בפוליגמיה, אבל זנחו את זה. את המיסיונריות הם עדיין משמרים באדיקות. בגלל זה במרכז המורמונים כתוב על כל שלט "we welcome you“ או "please come inside“ ויש מלא מדריכות, כמעט בכל השפות, שרק ישמחו לקחת אתכם לסיור במתחם.

המבנה העיקרי, שהוא מעין הכנסיה שלהם אבל לא בנוי בצורת כנסייה, מרשים מאוד אבל אסור להיכנס אליו (רק למורמונים מותר, והילדים שאלו איך יידעו מי מורמוני ומי לא ולא הייתה לי תשובה טובה). במרכז המבקרים יש דגם של הבניין שמראה מה יש בפנים. נראה מעניין, אבל כאמור נשארנו בחוץ. שכחתי לצלם, אז הנה תמונה מייצגת מהאינטרנט:

ליד הכנסייה, עדיין בתוך המתחם, יש אולם קונצרטים עם תקרה מקומרת שיש בו עוגב אדיר. האולם מתגאה באקוסטיקה המיוחדת שבו ומארח קונצרטים נחשבים. בסיור המדריכות מדגימות איך הן קורעות פיסת נייר או זורקות מטבע לקופסה והצליל מהדהד בכל המבנה.

בסך הכל אין הרבה מה לעשות שם ויצאנו די מהר. נסענו למלון, נחנו (נחו) עשינו (עשיתי) כביסה ויצאנו לארוחת ערב. למחרת בבוקר ארזנו את הדברים ונסענו לשדה התעופה. נחתנו בקליפורניה בצהריים (והזזנו שוב את השעון בחזרה שעה אחורה), לקחנו אוטו בפעם השלישית והאחרונה, ונסענו למלון. אחר הצהריים אלון כבר הלך לעבודה והילדים ואני ביקרנו ב-Target (אפשר להיות שם גם עשר פעמים ולא למצות).

יום #21-20: סן פרנסיסקו

למחרת הקפצתי את אלון לעבודה (אני רוצה לקרוא לזה שגרה, אבל זה לא) ואחרי שהילדים התעוררו נסעתי איתם לסן פרנסיסקו. בכניסה לעיר ראינו המון הומלסים שחיים באוהלים בצידי הכביש ואפילו יצא לנו לראות ניידת משטרה שעוצרת ליד אחד מהם והשוטרים מכניסים אותו פנימה, כולל כל הסרט עם האזיקים והראש שנדחף על גג הניידת באגרסיביות. הילדים היו מזועזעים אבל לא יכלו להסיט את המבט.

הסתובבנו במרכז ה-Union square וב-Market str, המשכנו לשכונת הגייז Castro וסיימנו בתצפית על העיר מה-Twin Peaks (היה מהמם. כל העיר הייתה לרגלינו, ורק גשר שער הזהב היה מכוסה כרגיל בענן…). אגב, לנהוג בסן פרנסיסקו גרם לי לחשוב איזה מזל שכבר לא נוהגים עם הילוכים. לעשות פה זינוק בעלייה זה מוות!

משם נסענו ל-Pacifica, עיירה מדרום לסן פרנסיסקו. רצינו להשתזף בים ואיתמר רצה לגלוש, אבל כשהגענו היה כל כך קר שלאף אחד לא היה חשק לצאת האוטו (כמה מוזר להגיד את זה באוגוסט כשאני יודעת שאתם בארץ מתבשלים), אז חזרנו למלון והילדים הלכו במקום זה לבריכה.

אחר הצהריים נסענו לאסוף את אלון מהעבודה והוא לקח אותנו ל–Santana Row – רחוב קניות ומסעדות בסן חוזה. הסתובבנו שם קצת וחזרנו למלון.

ביום האחרון שלנו ב-Bay area חזרנו שוב לסן פרנסיסקן. עשינו טיול אופניים ב-Golden Gate Park וחשבנו שזה יהיה כמו הטיול בסנטרל פארק בניו-יורק שהיה מעולה, אבל זה היה הרבה פחות טוב. קודם כל השכרת האופניים יקרה פה בהרבה. זה כשלעצמו לא היה כל כך נורא אלמלא גילינו די מהר שברוב השבילים בפארק אין כניסה לאופניים, מה שמשאיר לרוכבים רק את צידי הכבישים וזה מבאס ממש. הפארק עצמו גדול מאוד (יותר מהסנטרל פארק) אבל ככל שמתרחקים מהקצה המזרחי העליות נהיות יותר ויותר קשות, אז העדפנו לוותר ולהתמקד בצד המזרחי. חוץ מזה כל מיני אטרקציות בתוך הפארק, כמו הגן היפני, הן בתשלום נפרד ולא זול בכלל וגם זה לא כיף. בקיצור, אחרי שעתיים החזרנו את האופניים וחזרנו לאוטו.

נסענו ל-Golden Gate Bridge ולמרות שהיה כבר צהריים חצינו אותו כשהוא עדיין חצי בתוך ענן, ואז עצרנו לתצפית מהצד השני:

אחר כך המשכנו לתוך Sauselito המקסימה, טיילנו קצת ברגל, אכלנו צהריים ויצאנו בדרכנו הארוכה דרומה, לא לפני שנפרדנו מאיזור המפרץ ומעמק הסיליקון. הבטחנו לעצמנו שעוד נחזור.

אנחנו בישורת האחרונה של הטיול. לפנינו ה-Sequoia Park ולאס ווגאס לסיום. לא להאמין שזה תכף מסתיים.