היום לפני שנתיים אבא שלי מת. שנתיים עברו מאז בוקר שבת ההוא שבו אמא שלי התקשרה בקול בוכה להגיד לי שזהו, אבא נפטר. נגאל מייסוריו. איננו. ושנתיים מאז החודש הנורא שקדם לאותה שבת, שהיה בדיוק חודש החגים. אותו חודש שבו שעשינו משמרות לצד המיטה של אבא בבית החולים, מתרוצצים מבדיקה, לטיפול, לניתוח, ומקווים שנצליח לשמור …
הסוף: מרקש את היומיים האחרונים של הטיול הקדשנו למרקש. לעומת הערים האחרות שראינו במרוקו (קזבלנקה, פס ורבאט) מרקש הרבה יותר אירופאית. אומנם גם בה יש את המדינה, העיר העתיקה, שגם פה היא בנויה מאינספור סמטאות קטנות, אבל יש בה גם רובע מודרני עם חנויות מערביות, רחובות רחבים, מכוניות יוקרה, מועדונים, מסעדות וכו. באופן מפתיע, הרגשתי …
היום השביעי: הדרך למרקש היום עזבנו את הסהרה ועשינו את הדרך למרקש. כדי להגיע מבומלן דו דאדס למרקש צריך לחצות את הרי האטלס הגבוה. זו נסיעה של משהו כמו 400 ק”מ שכרוכה בטיפוס לגובה של 2,200, מטר ואז ירידה בצד השני. לדרך הזו קוראים “דרך אלף הקסבות” על שום הקסבות (המבצרים) שפזורות לאורך הדרך. הנה …
היום השישי: מדבר סהרה עוד שלושה דברים שלא ידעתם (וגם אני לא) על מרוקו: 1. המרוקאים לא מדברים אנגלית. בבית ספר לומדים צרפתית כשפה שנייה ובכלל לא לומדים אנגלית. בהתאם גם השלטים ברחובות ובכבישים הם בערבית ובצרפתית בלבד. 2. אפרופו לימודים, יש במרוקו חוק חינוך חובה רק עד גיל 13, ובגלל עומס בבתי הספר הילדים …
היום החמישי: הדרך לארפוד טאג'ין - יש ספינג' - יש קוסקוס - יש היום זה קרה. בארוחת צהריים אכלתי קוסקוס - והיה טעים ממש. בהתחשב בזה שאני מכירה רק את הקוסקוס המוכן שקונים בסופר, אני יכולה להגיד שההבדל בולט מאוד ושהקוסקוס האמיתי עולה עשרות מונים על זה המוכן. הדבר היחיד המוזר היה שהקוסקוס פה הוגש …
היום שלישי: Chefchaouen שפשואן (Chefchaouen) - עיר עם שם שנשמע כמו ניסיון לדחוף כמה שיותר עיצורים למילה אחת - היא עד כה הסיבה הכי טובה לנסוע למרוקו. אומנם זו חתיכת נסיעה - משהו כמו 4 שעות מרבאט, אבל לגמרי שווה. זו עיר של 60 אלף תושבים ששוכנת בין שני הרים, שלמישהו עם דמיון ממש מפותח …
קודם וידוי: קוראים לי איריס ואף פעם לא הייתי עם ההורים שלי בחו”ל. בעצם נכון יותר לומר שאף פעם לא נסעתי עם ההורים שלי לחו”ל, כי קרה ששלושתינו נמצאנו פיזית באותו חו”ל באותו זמן. זה קרה לגמרי במקרה לפני 25 שנה, כשנסעתי ליוון ולטורקיה עם חברה. זה היה הטיול-אחרי-צבא העלוב שלי, שבכלל התקיים בסוף שנה א' באוניברסיטה. …
חוק טבע ידוע הוא שכשתאלם תרועת הקייטנות תמצאו את הילדים שלכם סרוחים מול הטלוויזיה. המתוקים יקומו בצהריים, נפוחים משינה, ינהמו משהו לא ברור כשיחלפו על פניכם במסדרון ואז ינחתו בכבדות על הספה, מותשים מהמאמץ. הפעילות הספורטיבית הכי משמעותית שהם יעשו בזמנם הפנוי - וכל זמנם הרי פנוי - תהיה לחפש פוקימונים, אבל גם זה ממש …
כמה פעמים קרה לכם שחיפשתם אימוג'י בווטצאפ ולא היה אותו? כמה פעמים אמרתם לעצמכם איך, איך עוד אין את האמוג'י הזה? איך יכול להיות שיש דגים על מקל ומלפפון אבל את זה אין? אז גם אני מרגישה ככה. בכל פעם שמעדכנים גירסה ומודיעים שיוסיפו אימוג'ים - כמו השבוע - אני מחזיקה אצבעות שהפעם סוף סוף זה …
אז הבוס קורא לי יום אחד למשרד שלו. "את שומעת", הוא חצי-התנצל כשהתיישב בכורסת העור, "יש איזו עבודה מחורבנת שחייבים לעשות. ניסיתי להתחמק אבל זה ממש חשוב. מחויבות עיתונאית וכל זה. אני יודע שזה הרבה שעות נוספות ולא משלמים על זה תוספת, אבל אין ברירה מישהו חייב לעשות את זה". "ברור", אני מהנהנת בהבנה, "אם …
