קטגוריה: מסע אחר

יום 3: אוסקה למחרת בבוקר (הפעם הוא פירגן לנו שש שעות שינה שלמות!) נסענו לאוסקה. איך עושים את זה? עם הדפים שהבנות במלון הכינו לנו זה ממש קל, אבל יש מצב שגם לבד היינו מסתדרים: לוקחים מונית לתחנה המרכזית, קונים כרטיסים במכונה (בניגוד למה שהזהירו אותנו יש במכונה כתוביות גם באנגלית) ומשלמים לפי היעד. יש …

להמשיך לקרוא אוסקה

יום 1: בדרך לפני שיצאנו לשדה התעופה אמרתי לאלון שאני אפילו לא יכולה להתחיל לחשוב על הטיול עצמו, ושכרגע מספקת אותי לגמרי רק המחשבה על כמה שעות שינה בטיסה, בלי טלפונים ובלי הודעות. ואכן, אחרי 10 שעות טיסה אפשר לומר שמשאלתי התגשמה במלואה. ישנתי 7 שעות, ראיתי שני סרטים שממילא תכננתי לראות במחשב ולא בקולנוע …

להמשיך לקרוא קיוטו

הילד בן 50. תודה לאל אין לו חום גבוה, אבל מתברר שקרייבינג לראמן זה לא פחות גרוע. תאמינו לי, אם זה מדבר על ראמן, חושב על ראמן, מכין כל שבוע ראמן ודורש לבדוק את כל מסעדות הראמן בתל-אביב - זה כנראה גם נוסע בסוף ליפן.  אז הנה אנחנו, שנתיים וחצי אחרי הפעם האחרונה שנסענו לחו”ל …

להמשיך לקרוא גדול ביפן

פוסט שלישי בבלוג על ניו-יורק! אני לגמרי חושבת שמגיעה לי גלידה. אז אחרי שהעיתון שלח אותי לבדוק פחי אשפה בהולנד ולעשות סקי באוסטריה, הפעם נקראתי למשימה חשובה ורצינית: ללוות את חמשת המורים הזוכים בתחרות "המורה של המדינה" בנסיעת הפרס שלהם לניו-יורק. מטרת הנסיעה הוגדרה כהשתלמות על מערכת החינוך בעיר לצד כיף בניו-יורק שלפני הכריסטמס. קשה, אבל מישהו חייב לעשות …

להמשיך לקרוא ניו יורק עם המורים של המדינה

הסוף: מרקש את היומיים האחרונים של הטיול הקדשנו למרקש. לעומת הערים האחרות שראינו במרוקו (קזבלנקה, פס ורבאט) מרקש הרבה יותר אירופאית. אומנם גם בה יש את המדינה, העיר העתיקה, שגם פה היא בנויה מאינספור סמטאות קטנות, אבל יש בה גם רובע מודרני עם חנויות מערביות, רחובות רחבים, מכוניות יוקרה, מועדונים, מסעדות וכו. באופן מפתיע, הרגשתי …

להמשיך לקרוא מרוקו – אחרון ודי

היום השביעי: הדרך למרקש היום עזבנו את הסהרה ועשינו את הדרך למרקש. כדי להגיע מבומלן דו דאדס למרקש צריך לחצות את הרי האטלס הגבוה. זו נסיעה של משהו כמו 400 ק”מ שכרוכה בטיפוס לגובה של 2,200, מטר ואז ירידה בצד השני. לדרך הזו קוראים “דרך אלף הקסבות” על שום הקסבות (המבצרים) שפזורות לאורך הדרך. הנה …

להמשיך לקרוא מרוקו – חלק ה'

היום השישי: מדבר סהרה עוד שלושה דברים שלא ידעתם (וגם אני לא) על מרוקו:  1. המרוקאים לא מדברים אנגלית. בבית ספר לומדים צרפתית כשפה שנייה ובכלל לא לומדים אנגלית. בהתאם גם השלטים ברחובות ובכבישים הם בערבית ובצרפתית בלבד. 2. אפרופו לימודים, יש במרוקו חוק חינוך חובה רק עד גיל 13, ובגלל עומס בבתי הספר הילדים …

להמשיך לקרוא מרוקו – חלק ד'

היום החמישי: הדרך לארפוד טאג'ין - יש ספינג' - יש קוסקוס - יש היום זה קרה. בארוחת צהריים אכלתי קוסקוס - והיה טעים ממש. בהתחשב בזה שאני מכירה רק את הקוסקוס המוכן שקונים בסופר, אני יכולה להגיד שההבדל בולט מאוד ושהקוסקוס האמיתי עולה עשרות מונים על זה המוכן. הדבר היחיד המוזר היה שהקוסקוס פה הוגש …

להמשיך לקרוא מרוקו – חלק ג'

היום שלישי: Chefchaouen שפשואן (Chefchaouen) - עיר עם שם שנשמע כמו ניסיון לדחוף כמה שיותר עיצורים למילה אחת - היא עד כה הסיבה הכי טובה לנסוע למרוקו. אומנם זו חתיכת נסיעה - משהו כמו 4 שעות מרבאט, אבל לגמרי שווה.  זו עיר של 60 אלף תושבים ששוכנת בין שני הרים, שלמישהו עם דמיון ממש מפותח …

להמשיך לקרוא מרוקו – חלק ב'

קודם וידוי: קוראים לי איריס ואף פעם לא הייתי עם ההורים שלי בחו”ל. בעצם נכון יותר לומר שאף פעם לא נסעתי עם ההורים שלי לחו”ל, כי קרה ששלושתינו נמצאנו פיזית באותו חו”ל באותו זמן. זה קרה לגמרי במקרה לפני 25 שנה, כשנסעתי ליוון ולטורקיה עם חברה. זה היה הטיול-אחרי-צבא העלוב שלי, שבכלל התקיים בסוף שנה א' באוניברסיטה. …

להמשיך לקרוא מרוקו – חלק א'