זכרונות מאפריקה

טיול הספארי שלנו באפריקה תוכנן במקור לעונת ההמלטות בתחילת מרץ. אבל שבוע לפני הטיסה פרצה המלחמה עם איראן והכל בוטל (אם החוסר מזל שלנו לא היה עצוב זה היה מצחיק). החברה שאירגנה לנו את הטיול – עולם אחר (מומלץ! ע״ע) – הציעה לנו ארבעה תאריכים חלופיים, ומתוכם בחרנו את יוני, שזו עונת הנדידה. תכלס, המלטות או נדידה – למי אכפת. תנו לי את מנת ההיפופוטמים שלי ואני מרוצה.

בדרך כלל אנחנו לא נעזרים בחברות טיולים לארגון טיולים, אבל במבט לאחור זה די מזל שהפעם חרגנו ממנהגנו. ככה נחסך מאיתנו הבלגן של לבטל הכל ולהזמין מחדש במועד הנדחה, ובנוסף מישהו אחר טיפל עבורנו בכל הדברים הטכניים – ויזות, נהגים, מכוניות, טיסות פנים, העברות וכו'. באמת שיש משהו מאוד נוח בלהיות ראש קטן, ורק להגדיר מראש את הרצונות שלך – שזה בגדול עם או בלי זנזיבר (ברור שעם) ודרגת המלונות (גבוהה). אבל זה לא רק זה. קודם כל, עולם אחר מוציאים טיסות פרטיות, שחוסכות את הקונקשן הרגיל באדיס אבבה וזה מאוד נוח. בנוסף, אנחנו לא מבינים כלום באפריקה, איפה שמורות הטבע הכי שוות ואיפה החיות נמצאות בזמן אמת, אז יש יתרון בלתפור את הנסיעה עם מישהו שמבין יותר, ושבמקרה הצורך גם יכול לעשות שינויים במסלול ברגע האחרון כדי להבטיח שנראה כמה שיותר חיות.

הבעיה היחידה הייתה שבגלל הטיסה הפרטית המועד הנדחה לא היה גמיש, והוא נפל בדיוק על נסיעה מתוכננת אחרת שלנו, להופעה של סטינג בבודפשט. אז הקדמנו ביום את החזרה מבודפשט, וליתר ביטחון, למקרה שתפרוץ מלחמה בדיוק ביום הזה ולא נוכל לחזור, לקחנו איתנו כבר תיק ארוז לאפריקה ובדקנו אם יש טיסות ישירות מהונגריה לטנזניה.

סוף טוב הכל טוב, טסנו, ראינו הופעה מעולה וחזרנו בזמן כדי לעלות למחרת בבוקר על הטיסה לאפריקה. חמש שעות והגענו. יאללה ספארי.

הנה השנקל שלי על טיול ספארי בטנזניה עם נופש בזנזיבר, לפי סדר הא-ב:

אוכל: טוב שזה בא׳, כי כדאי להוריד את זה כבר עכשיו מסדר היום ולהנמיך ציפיות. בואו נגיד שאף אחד לא נוסע לאפריקה בשביל האוכל. עוף, אורז, אבטיח, אננס, קצת שרימפסים. זהו. לא מגעיל, אבל לא משהו לכתוב עליו הביתה. חוץ מהקפה. הוא באמת היה מגעיל. האירוע מסלים אם בוחרים לעשות ספארי יום מלא, בלי לחזור בצהריים ללודג', כי אז לוקחים לאנץ׳ בוקס לדרך, והוא די זוועה גם במלונות הכי טובים. אני ממליצה לכם בחום להביא נשנושים (אגוזים, חטיפים וכו) שיחזיקו אתכם עד אחה"צ. עוד משהו על אוכל – בניגוד לפעם הקודמת שעשינו ספארי (לפני 30 שנה בקניה), הפעם לא אכלנו לא ג'ירפות ולא זברות, וטוב שככה.

באיזה הרכב לנסוע: בטיסה איתנו היו הרבה משפחות, זוגות צעירים, זוגות מבוגרים, נכדים עם סבא וסבתא וגם קבוצות מאורגנות. זה אומר שזה טיול שמתאים לכולם, אבל בעיני הכי הכי זה טיול בר מצווה. קלאסי. בג'יפים שבהם נוסעים בשמורות יש 7 מקומות על הנייר, אבל נראה לי שיותר מ-4 מבוגרים ברכב זה קצת צפוף, אז תעשו את החשבון באיזה הרכב לנסוע. קחו בחשבון גם שבימים שבהם עוברים מלודג' ללודג' (לרגע זה נשמע כמו טיול בפולין:)) כל הציוד שלכם איתכם, ובג׳יפ אין תא מטען גדול (ולכן גם ממליצים לא להביא מזוודות קשיחות אלא תיקים).

גלאמפינג: במהלך הספארי אפשר לישון בצורות לינה מגוונות, החל מלודג'ים רגילים ועד בית על עץ (שלא ניסינו). באחד הלילות, בדרך מפארק Serengeti לשמורת Ngorongoro, ישנו בגלאמפינג קולוניאליסטי נפלא בשם Elewana Pioneer Camp. זו חוויה יוצאת דופן ומיוחדת במינה, שונה מאוד מהמלונות האחרים שהיינו בהם. הלינה היא באוהלים גדולים, אבל כאלה שיש בהם גם שירותים ומקלחת (שימו לב – השירותים מופרדים רק בווילון מהחדר עצמו). העיצוב של האוהל עתיק כזה, עם מנורות נפט ומזוודות עור, אבל יש בו את כל מה שצריך, כולל מיטה גדולה, כספת ואפילו פן לשיער. מזגן אין, אבל כשאנחנו היינו לא הרגשנו בחסרונו. לא יודעת איך זה בשאר ימות השנה.

הקטע הוא שבגלל שזה אוהל מבודד בטבע וחשוך שם כמעט לגמרי, אסור לצאת לבד מהחדר אחרי החשיכה. אם רוצים לצאת, למשל לארוחת ערב (תכלס אין סיבה אחרת), אז צריך להזמין ליווי במכשיר קשר שיש בחדר (הם באים מהר), ואז מגיע איזה טנזני עם רובה צ׳כי עתיק וכידון ומלווה אתכם. ארוחת הערב שם היא אירוע בפני עצמו, ומוגשת לשולחן עם מפות לבנות ונרות דולקים ליד מדורה כיפית. בלילה שומעים המון קולות של חיות וזה חלק מהחוויה (זה לא הפריע לנו לישון). מאוהל הלובי אפשר לצפות בזריחה מהממת. אל תדאגו\ הזריחה ביוני לא מוקדמת מדי, היא ב-6:45, אז זו לא הקרבה גדולה מדי של שעות שינה ולגמרי שווה לקום.

דרכים: הנסיעה בספארי היא במקרה הטוב בדרכי עפר ובמקרה הגרוע על אבנים. כך או כך זה לא נוח, זה קופצני וזה נמשך כל היום כי נוסעים המון. למעשה רק אחרי 5 ימים נתקלנו פעם ראשונה בכביש סלול ולרגע היינו צריכים להיזכר איך זה מרגיש. זה לא שיש לכם מה לעשות עם המידע זה, אבל כדאי לדעת מראש. אם יש לכם בעיות גב תחשבו פעמיים או שתביאו איזו תמיכה לגב.

השכמה: טיול ספארי זה לא פיקניק. אתם יכולים לצאת ולחזור מתי שבא לכם כמובן, והנהג יתיישר לפי מה שתבחרו, אבל ההמלצה היא לצאת מוקדם כי ככל שנהיה יותר חם החיות פחות פעילות ויותר קשה לראות אותן. אנחנו יצאנו כל יום ב-7:30 (!) אחרי מו״מ קשוח עם הנהג שרצה לצאת אפילו קודם (בנגורנגורו הוא שכנע אותנו לצאת ב-7:00 ובאמת בזכות זה ראינו קרנפים). מה שכן, הקפדנו לחזור למלון עד 16:00-17:00 כדי להספיק להנות גם מהמלון ולא להגיע אליו בחושך, וזה היה חכם מאוד.

ואלה תולדות מסענו: (אל תשפטו, לא קל למצוא משהו אחר ב-ו'). סך הכל הטיול שלנו נמשך 9 ימים. מספר הימים לא היה גמיש, כי זה לו״ז הטיסה הפרטית שנקבע מראש. היום הראשון היה כולו טיסות והעברות. נחתנו בקילימנגרו ומיד עלינו על טיסה במטוס קטן ומצ'וקמק למנחת Seronera בלב שמורת Serengeti. ביום 2-3 עשינו ספארי בסרנגטי וישנו במלון Melia Serengeti Lodge. זה מלון מרשת Melia שמתברר שהיא חזקה מאוד באיזור הזה. ישנו במהלך הטיול בשלושה מלונות של הרשת הזו, וכולם היו מוצלחים מאוד מאוד.

בספארי נהוג לומר שצריך לראןת את ה-Big 5, שזה נמר, אריה, פיל, קרנף ותאו (את האחרון הצ'אט אמר, אני חשבתי שזה ג'ירפה). ראינו את כולם, אבל זה לא היה קל. החתולים הגדולים, במיוחד הנמר (לאופרד) והצ׳יטה נחשבים לגביע הקדוש של הספארי. אנחנו לא ראינו נמר, אבל היקום פיצה אותנו בשתי צ׳יטות. פעם אחד הנהגים דיווח שראה נמר על עץ ועשרות ג'יפים דהרו למקום רק כדי לגלות שזה בכלל אריה צעיר.

בכלל, הסרנגטי הוא פארק ענק ונוסעים הרבה שעות, בחום ובאבק. לפעמים נוסעים מלא כי מישהו דיווח שראה חיה, אבל עד שמגיעים היא כבר לא שם. זה קצת מתיש, אבל כשמצליחים לראות את החיות זה מדהים ומתגמל.

ביום 4 עשינו בבוקר ספארי בסרנגטי ובצהריים נסענו לשמורת נגורונגורו. Ngorongoro היא שמורה ולא פארק לאומי, כי חיים בה בני שבט המסאי שסירבו להתפנות למרות מאמצי הממשלה. האטרקציה המרכזית בשמורה היא מכתש ענק שנוצר לפני 3 מיליון שנה מקריסת הר געש. דפנות המכתש הן בגובה 600 מ', והאיזור כולו נמצא כ-2000 מ' מעל פני הים, מה שאומר שמזג האוויר שם קריר מאוד בהשוואה לסרנגטי (זה הרגיש כמו אירופה). עוד בניגוד לסרנגטי, בנגורונגורו הכל ירוק, יש אגם גדול ואין אבק! גרנו במלון מהממם על שפת המכתש – Ngorongoro Lodge Melia Collection – ובבוקר ירדנו לתוכו. זו הייתה חוויה שונה מאוד מהסרנגטי, ואני מאוד ממליצה לא לוותר על אף אחד מהם.

למחרת, יום 6, אחרי לילה ב-Gran Melia Arusha, טסנו לזנזיבר ל-3 ימים מופלאים של בטן גב (ע"ע). אם היה אפשר, הייתי מוסיפה עוד יום בזנזיבר.

אה רגע, גם ווי-פיי זה ב-ו'. מי היה מאמין שיהיו לי בסוף שני דברים ב-ו'! בכל מקרה, היה מפתיע מאוד לגלות שיש ווי-פיי כמעט בכל מקום.

זנזיבר: אחחח אם יש גן עדן ככה הוא נראה. חולות לבנים, מים כחולים ירוקים, שקיעות מטורפות. לא רציתי לעזוב. לשלב את הספארי עם חופשה בזנזיבר זה בעיני אליפות העולם ושלמות. לא מבינה איך יש אנשים שמוותרים על זה ועושים 9 ימים של רק ספארי. בזניבר ישנו במלון Zuri, שהיה מושלם מכל בחינה. אפילו אלון, ששונא חופשות בטן גב, התלהב. חוץ מלהיות במלון לא עשינו כלום. לא טיילנו בכלל, והאמת שלא חושבת שהפסדנו משהו.

חוף בזנזיבר: ההמלצה שלי, אחרי שבדקתי לעומק את האפשרויות, היא חד משמעית לישון בחןף הצפון מערבי של האי – Kendawa. יש לזה כמה סיבות: קודם כל השקיעות המרהיבות שכמובן אין אותן בצד המזרחי (יש זריחות אבל מי רוצה לקום במיוחד כדי לראות אותן), הגאות והשפל שמאוד משמעותייים בצד המזרחי, מה שאומר שהים רחוק מהחוף וקשה יותר לשחות, ובנוסף הים בצד המערבי גם רגוע יותר כי הוא לא חשוף לאוקיינוס. בקיצור, אין לכם מה לחפש במקום אחר.

טנזניה/טנזנים: טנזניה היא מדינה עצומה בגודלה (פי 43 מישראל) וחיים בה 70 מיליון איש. הסרנגטי לבדו הוא כמעט בגודל של ישראל. כל הטנזנים שאנחנו פגשנו היו אדיבים, חייכנים, שמחים, רוצים מאוד לעזור, ודיברו אנגלית ברמה סבירה. כשנסענו מחוץ לשמורות ראינו ערים פשוטות, צבעוניות ומבולגנות, עם חיי מסחר ערים שמתנהלים בעיקר בצד הכביש. הרגשנו מאוד בטוח כל הזמן (אבל לא הסתובבנו בלילה בערים). בזנזיבר קראתי שהמקומיים ממש מעיקים בחוף ונטפלים לאנשים כדי למכור להם דברים. בפועל זה לא היה נורא בכלל, מה גם שהם לא עוברים את הקו של המלונות (ויש אבטחה שמקפידה על כך) אז לא הרגשנו לא נעים בשום שלב.

ימים: רוב הטיולים שראיתי לפני שנסענו היו ל-7-10 ימים, אבל לדעתי זה הרבה מדי ימים לנסוע ברכב מיטלטל ולחפש נמרים. 4-5 ימי ספארי נטו (לא כולל את ימי הטיסות) זה מספיק בעיניי, וגם אותם כדאי לנצל ביותר משמורה אחת. כמובן שאם מוסיפים אטרקציות כמו ביקור בשבטים (לנו זה נראה תיירותי וממוסחר ולכן ויתרנו, מה גם שעשינו את זה בעבר בקניה) או טיסה בכדור פורח וכו׳, אז אפשר להאריך. אחרת זה לגמרי מספיק.

כסף: לא צריך להחליף כסף לכסף המקומי. דולרים מתקבלים בברכה בכל מקום. אמרו לנו מראש להביא שטרות של דולר בודד לטיפים וזו הייתה המלצה מצוינת. לגבי גובה הטיפים, אמרו לנו שנותנים 1-2 דולר לסבלים שסוחבים את המזוודות, 5 דולר לחדר ללילה טיפ לעובדים (משאירים בתיבת טיפים בצק אאוט) ו-250-300 דולר לנהג הג'יפ – וכך עשינו.

באחד הימים עצרנו לתצפית באמצע שום מקום בדרך מפה לשם. היו שם שני נערים משבט המסאי, ואני רציתי לצלם אותם, וכמובן שנתתי לכל אחד דולר. תוך שנייה הופיעו משום מקום איזה 10 נערים נוספים, שאלוהים יודע מאיפה צצו, וכולם ביקשו שנצטלם איתם. לאלון היה לא נעים לאכזב אותם אז הוא חילק להם דולרים כאילו הוא איילון מאסק, עד שראינו שהם רק פשוט ממשיכים להגיע עוד ועוד והתחפפנו משם.

לינה: בעיניי אחרי יום שלם בג'יפ מלון מפנק זה חובה. המלונות של רשת Melia כאמור מעולים ומומלצים. בזנזיבר Zuri הוא הטופ, ובצדק. יפהפה, מפנק, גישה ישירה לחוף, שירות מושלם. קצת יקר, אבל תמורה מצוינת לכסף. אלון צחק שבחרתי במלון הזה רק כי לא מצאתי מקום יותר יקר. אמר ולא ידע מה הוא אומר.

מים: לא שותים פה מים מהברז ולא מצחצחים איתם שיניים. נקודה. רק מים מינרלים! במלונות זה בחינם וגם ברכב הספארי יש מים כמה שרוצים.

נהג: הדבר הכי חשוב בטיול! ההבדל בין נהג טוב לנהג גרוע הוא ההבדל בין לראות אריה ללראות זברה. חוץ מזה כשיש נהג טוב אפשר לשחרר ולתת לו לדאוג להכל, החל ממתי לצאת בבוקר, דרך מאיזה שביל לנסוע ועד איפה יש הכי הרבה סיכוי לראות חיות נדירות. לנו חיכה בשדה התעופה ג׳יפ עם ג׳יימס הנהג, שארגנו לנו מ"עולם אחר", ומאותו רגע נתנו לו להוביל ועשינו מה שהוא אמר. ג׳יימס ידע אנגלית, היו לו תובנות מעניינות והכי חשוב – היו לו עיני נץ לאתר חיות בין השיחים, על העצים או במרחק של קילומטר מהשביל.

סדר יום: הלו״ז בספארי די קבוע (לא כולל אטרקציות מיוחדות). קמים בבוקר, אוכלים ארוחת בוקר ויוצאים לחפש חיות בג׳יפ. יש אפשרות לצאת ליום שלם, ואז לוקחים כאמור ארוחת צהריים ועושים פיקניק בשטח, ואפשר לחזור ללודג' לאכול שם ולצאת שוב אחה"צ. אנחנו בחרנו כל הימים באפשרות הראשונה גם בגלל המרחקים וגם בגלל שרוב הימים החלפנו מלון אז לא היה טעם לחזור. לפנות ערב מגיעים למלון למקלחת וארוחת ערב (בריכה או מסאז' אם יש ויש זמן) ויאללה לישון.

עולם אחר: החברה שארגנה לנו את הטיול. הם – וביתר פירוט עומר (הי, גם הוא בע'!) – עשו עבודה מצוינת בארגון התוכנית, בתפעול שלה וגם במציאת פתרונות לכל בקשה וגחמה שלנו, גם בזמן אמת (למשל להקדים את שעת הטיסה לזנזיבר). הם עשו הכל כדי שנהיה מרוצים – והצליח להם. מגיע להם כל הפרגון שבעולם.

פול מון פארטי: כשהיינו בזנזיבר עדכנו אותנו מהמלון שכל חודש בעת ירח מלא יש על החוף מסיבת פול מון ושכדאי לנו ללכת. אז הלכנו כי אנחנו צעירים ומגניבים וחלקנו עוד זוכרים את מסיבות הפול מון על החוף בקופנגן. מה אני אגיד לכם, זה כבר לא לגילנו. זה התחיל ב-22:00, אבל כמובן שכולם הגיעו רק לקראת חצות, כשאנחנו כבר היינו הרוגים ובדרך למיטה. אבל הוויב האפריקאי היה מגניב, ואין מה להגיד הם יודעים להניע את הגוף שלהם אלה.

ציוד חובה לספארי: קודם כל משקפת טובה. אל תצאו לספארי בלי זה. הרבה מהחיות רחוקות מהשביל, ולא תראו כלום בלי משקפת. ובכלל זו חוויה אחרת לגמרי כשאפשר לצפות בחיות מקרוב, ברמה של לראות את שאריות הזברה בין השיניים שלהן. חייבים כמובן גם מצלמה. לתעד היפופוטם פוער פה או אריה לועס גאזל זה כיף גדול ומזכרת נפלאה. עם הטלפון תשיגו תוצאות טובות אם החיות קרובות אליכם, אבל לרחוקות יותר תצטרכו זום גדול יותר משל הטלפון. מצחיק לראות בכל עצירה של הגיפ בעלי מצלמות משווים גודל עדשות בתחרות בינלאומית של ״למי יש יותר גדול״. התמונות בפוסט הזה צולמו כולן במצלמה (ע"י אלון).

מה עוד חייבים להביא: קרם הגנה (זה קרוב לקו המשווה, השמש חזקה), תכשיר נגד יתושים (למרות שביוני לא היו הרבה), דולרים בשטרות של 1 (לטיפים) ונשנושים לדרך (אין איפה לקנות בדרך).

רק אם מעניינת אתכם טריוויה – (1) דר א סאלם כבר לא הבירה של טנזניה. היא הייתה עד לפני 20 שנה, אז החליפה אותו דודומה (Dodoma). (2) לטנזניה יש נשיאה אישה. היא הייתה סגנית הנשיא והחליפה אותו כשמת. טנזניה היא המדינה היחידה באפריקה שיש לה מנהיגה שהיא אישה. (3) הג'יפים של הספארי הם רובם לנד קרוזרים של טויטה, שהטנזנים מפרקים ובונים מחדש כדי שיהיו גדולים יותר ועם גג מתרומם. הם גם מתקינים בהם שני טנקים של דלק, מה שמאפשר להם להיות הרבה ימים בשמורות בלי לתדלק (כי אין איפה).

שנורקלינג: בפינת האירוע המפחיד והמיותר של הטיול מככב השנורקלינג. כשהיינו בזנזיבר שכרנו סירת מנוע עם משיט שלקח אותנו לעשות שנורקלינג באי פרטי, המרוחק שעה שיט מזנזיבר ויש אומרים ששייך לביל גייטס (שמועה שלא הצלחנו לאמת). הנסיעה לשם הייתה קלילה, והאי הפרטי מקסים עם מים ירקרקים צלולים ומדהימים. ירדנו מהסירה לשנורקלינג והיה כיף ממש. ראינו דגים צבעוניים, אלמוגים ענקיים, להקות גדולות של דגי זברה ששחו ממש לידינו, כוכבי ים כחולים עצומים, ודגים בצורות מוזרות. בשלב מסוים התחילו לשחות לידינו מדוזות שקופות, שהמשיט אמר שלא עושות כלום, אבל כולנו התחלנו להרגיש עקצוצים קלים. זה לא היה נורא בכלל, אבל ביקשנו מהמשיט לעבור למקום אחר. עד כאן הכל סבבה.

הבעיות התחילו בדרך חזרה. פתאום השמיים התכסו בעננים, השמש נעלמה והגלים התחילו לעלות. הים נהיה ממש סוער, מים נכנסו לסירה וכל הדברים שלנו נרטבו. חבר שהיה איתנו הקיא את נשמתו. זה לא היה כיף בכלל. בתוך כל הבלגן המשיט הצביע על המים וצעק לנו פתאום "תראו את הדולפינים", ובאמת שטה לידינו להקה מקסימה של דולפינים, אבל למי היה ראש לזה, רק רצינו לחזור בשלום לחוף. זו לא המלצה חלילה להימנע משנורקלינג, סתם היה לנו מזל נאחס. אולי שווה להתעמק יותר בתחזית לפני שיוצאים.

תכנון מראש: לסיום סיומות, תזכרו שנסיעה לאפריקה לא יכולה להיות ספונטנית, היא דורשת תכנון מראש. צריך לעשות חיסונים ולהתחיל לקחת לפני הטיסה כדורים נגד מלריה (שמהם חששתי במיוחד אבל בסוף לא היו תופעות לוואי). אם שרדתם עד לפה, סעו ותהנו. היה לנו טיול חייתי!