החופשה היוונית שלי

זוכרים ששר התיירות הגאון שלנו נשאל מה יהיה עם מחירי החופשות הבלתי אפשריים בארץ וענה ״אז תסעו ליוון״? אז תקשיבו לו. גם אני רציתי חופשת חורף מול האח בגליל, ובמקום הזה מצאתי את עצמי תוקעת מוסקה מול האקרופוליס באתונה וחוזרת עם עודף.

משום מה חשבתי שהייתי כבר באתונה אבל מתברר שלא. וחבל. כי זו עיר ממש שווה להעביר בה סופ"ש. שכונות קסומות, סמטאות ציוריות, אוכל מצוין, אתרים היסטוריים חשובים ומחירים סבבה לגמרי.

טסנו בשישי על הבוקר עם אל על, כדי שלא להיתקע עם עיכובים של צ'ארטר. כבר התרגלנו שאין אצלנו דבר כזה סתם לעלות על מטוס ולטוס כי תמיד חייבת להיות איזו דרמה לפני. הפעם היינו כפסע מעוד מלחמה עם איראן, וכבר הכנו תוכנית מה נעשה אם ניתקע באתונה כשהשמיים יסגרו (כלום. נאכל סופלקי ונחכה לחילוץ).

למזלנו (בינתיים) טראמפ התחרט ברגע האחרון והטיסה שלנו יצאה בזמן (כי כאמור לא צ'ארטר). החלק הקשה היה כשנחתנו היישר לשעתיים (!) המתנה בתור לביקורת דרכונים. חוסר יעילות כזה לא ראיתי בחיים. 5 דלפקים על 7 טיסות שנחתו כמעט בו״ז. סיוט. היו לידנו בתור זוגות שהגיעו לסופש שישי עד ראשון ודמיינו איך הם מסיימים את תור הזה ומייד הולכים לעשות צ'ק אין לטיסה חזרה.

אבל חוץ מזה כמעט הכל היה מושלם בסופ"ש הזה. ב-11:00 כבר הגענו למלון (King George) שהיה במיקום מושלם בכיכר Syntagma ולשמחתנו החדר היה מוכן. פקידת הקבלה בישרה ששידרגו אותנו לחדר בקומה גבוהה עם נוף לאקרופוליס, אבל כשעלינו ראינו שזה חדר ממש קטן אז ירדנו ואמרנו לה שאנחנו מוותרים על השידרוג ומעדיפים את החדר שהזמנו – גדול בהרבה אבל בקומה יותר נמוכה.

הגענו מורעבים אז ישר יצאנו לאכול במסעדה שיש עליה הרבה המלצות ונמצאת ברובע הפלאקה (Plaka) – Old Tavern of Pasari. המסעדה הזו כאילו יצאה מגלויה יוונית. היא נמצאת בראש גרם מדרגות, על השולחנות יש מפות משובצות באדום ולבן וברקע מתנגנת מוזיקה יוונית.

אכלנו שם מוסקה (ספוילר – נאכל מוסקה כל יום), כרוב ממולא ברוטב לימוני (שאחר כך גילינו שקוראים לו רוטב אגריסטדה שהוא בלקני מסורתי ושהוא הולך מצוין עם כל סוגי הממולאים וגם עם קציצות), גבינה אפויה בפילו עם דבש ושומשום שיכולתי ממש לגור בה, ואיקרה (שאלון דאג להזמין בכל ארוחה (!) ואכל לבד כי אני לא נוגעת בזה יפה שלי). היה טעים מאוד או שהיינו רעבים מאוד. כנראה גם וגם.

משם המשכנו להסתובב בפלאקה, עלינו לחלק העתיק של הרובע (Anafiotika) שקרוב יותר לאקרופוליס, ושם הבתים יותר ישנים ויותר צפופים והסמטאות יותר צרות, ואז ירדנו למטה בחזרה. תפרנו את כל הרחובות הלוך חזור והיה ממש כיף כי כל רחוב וכל סימטה מחביאים איזה חצר קסומה או מסעדה או מבנה יפה. אחר הצהריים חזרנו למלון דרך הגנים הלאומיים של אתונה (כבר ראיתי יפים מהם, אבל זה היה בדרך).

בערב יצאנו למסעדה שלוקחים אליה תיירים בסיורי אוכל ולכן חשבנו שתהיה טובה אבל היה קצת מאכזב. לא רע, אבל לא כמו שציפינו (המוסקה הייתה טובה וגם הסלט יווני והעלי גפן, אבל לא מעבר).

בדרך חזרה עצרנו בבניין הפרלמנט, שנמצא גם הוא בכיכר סינטגמה צמוד למלון שלנו, וראינו את טקס חילופי המשמר בכיכר החייל האלמוני. הטקס הזה קורה כל שעה, 24 שעות ביממה, ומשתתפים בו שני חיילים לבושים בגרביונים לבנים, שנועלים נעליים עם פונפונים ויוצאים בריקוד מגוחך ביותר (במיוחד כשעושים אותו באמצע הלילה בקור פסיכי). גיחכנו והלכנו לישון.

למחרת בבוקר (אחרי שראינו שוב את חילופי המשמרות, הפעם מהמרפסת של החדר) הלכנו לשוק Varvakios, שהוא השוק המרכזי באתונה. יש בו איזור פנימי גדול וסואן של דגים ופירות ים, ומקיף אותו איזור גדול של בשר, סואן לא פחות אבל לא לבעלי קיבה רגישה (מרגליים של תרנגולות ועד ראשים של עזים – הכל תלוי שם).

בחוץ, כמו בכל שוק, יש אזור של ירקות, פירות, תבלינים וכמובן המון המון סוגי זיתים.

מהשוק המשכנו לשכונת Psiry היפה. זו שכונה נעימה מלאה מסעדות, חנויות בתי קפה וטברנות, שגם אותה תפרנו הלוך ושוב בכל הרחובות ולא נמאס.

משם ירדנו לשוק הפשפשים בכיכר Monastiraki. אכלנו קבב מצוין במקום מפורסם בשם Thanasis (רצינו לאכול גירוס בדוכן הרחוב המפורסם של Kosta, אבל מתברר שסגור שם בשבת ובראשון. המשכנו להסתובב עןד קצת ברחובות, אכלנו לקומודס טעימים(כדורים קטנים שהם משהו בין ספינג' לסופגניה וטובלים אותם בכל מיני רטבים) ב-Lukumades, וספאנקופיתה (שזה מאפה עם תרד וגבינה), וחזרנו למלון דרך רחוב הקניות Ermou (נראה שלא משנה לאן הולכים באתונה בסוף מגיעים אליו).

בערב אכלנו במסעדה מומלצת בשם Evgenia אבל מהר מאוד הבנו שזה יותר מקום לבוא אליו בצהריים, כי בערב כל האוכל כמעט נגמר להם. מזל שעוד הייתה מוסקה, שהייתה מצוינת.

אגב, תדעו שהיוונים ממש חלשים בקינוחים. ברוב המסעדות בכלל אין, ואם יש זה רק בקלאוות וכאלה שלא מדברים אלינו. זה לא מפתיע בשים לב לזה שהם מבשלים עם שמן זית ולא עם חמאה ושמנת. אני שיחררתי מזה די מהר, אבל אלון סיים כמעט כל ערב עם אפל פאי ממקדונלדס או שוקולד מפיצוציה (כן, עד כדי כך). פעם אחת גם ישבנו בסניף האתונאי של Laduree והרגענו את נפילת הסוכר.

ועוד דבר מעניין – העצים פה ברחובות הם עצי פרי. קלמנטינות, לימונים וכו'. ועכשיו בדיוק הם גם עמוסים בפרי. איזה חכם זה, לנצל את המרחב הציבורי ולשתול עצי פרי שכל אחד יכול לקטוף לעצמו. כמה זה יותר הגיוני מהעצים אצלנו, שחוץ מלכלוך לא נותנים כלום.

ביום השלישי עשינו וי על החלק ההיסטורי של אתונה – ה-Acropolis. מתברר שיש כניסה חינם לאקרופוליס ביום ראשון הראשון בכל חודש, ובינואר גם ביום ראשון השלישי בחודש, שזה בדיוק כשהיינו שם. בהתחלה חששנו ללכת לשם גם ביום ראשון וגם ביום חינמי כי יהיו מלא אנשים, אבל מהר מאוד הבנו שינואר זו ממש לא העונה ולא היה עמוס בכלל. אז לא רק שחסכנו איזה 70 יורו, גם יצא שהייתה לנו שמש בזווית הנכונה לצילום (תגיעו בבוקר). מה שכן, היה קררררר, גם כי ינואר וגם כי זה גבוה. הסתובבנו שם שעה בערך וירדנו למטה.

השלמנו את הביקור במוזיאון האקרופוליס, כי כולם אמרו שחייבים, ולא סתם חייבים אלא חייבים אחרי הביקור באקרופוליס ולא לפני (זה ביקור משלים הם אמרו). ובכן, אני לא האדם הנכון להמליץ על המוזיאון הזה. לנו היה די משעמם שם (ואגב הם לא משתתפים ביום ראשון החינמי, אז שילמנו 20 יורו לאדם).

אחרי שעשינו וי על מה שחייבים, המשכנו לטייל ברחובות, אכלנו במקום גרוע לצהריים (וואלה מתברר שאפשר ליפול פה) קפאנו מקור – והלכנו לחדר להפשיר באמבטיה חמה.

בערב יצאנו למסעדה ליד המדרגות המפורסמות של הפלאקה Old Taverna Stamatopoulos. זו הייתה טברנה שבערב מנגנים בה מוזיקה יוונית חיה (לא ידענו את זה מראש) והיה נחמד וטעים.

למחרת הרגשנו שמיצינו את העיר (מרחקי ההליכה ממקום למקום מאוד קטנים, הרבה יותר ממה שזה נראה במפה), אז החלטנו בספונטניות לקחת אוטו ולצאת ליום טיול מחוץ לעיר. חשבנו בהתחלה לנסוע למטאורה אבל זה 4 שעות נסיעה לכל כיוון אז ויתרנו.

במקום זה נסענו לעיר Nafpilon שמתברר שהייתה בירת יוון לפני אתונה. זה שעתיים נסיעה ועולם אחר. למרות שחורף, וזו בבירור עיירה של קיץ, הקסם נשקף מכל פינה. יש שם עיר עתיקה מקסימה עם סמטאות צרות וציוריות, כיכרות קסומות, בתים צבעוניים וחנויות קטנות, שממש כיף לחרוש וקשה להפסיק לצלם. הנה כמה דוגמאות:

יש בעיירה גם מרינה עם יאכטות מעוררות קנאה (כשאנחנו היינו עגנו שם שתי סופר-יאכטות שהצ'אט גילה לנו ששתיהן (!) שייכות למישהו מבית המלוכה של אבו דאבי, ואחת מהן הושכרה לפני איזה שנתיים לביל גייטס שחגג עליה יום הולדת עם חברים).

יש גם טירה שמשקיפה על העיר ואפשר לטפס אליה ברגל (999 מדרגות) או באוטו (נחשו מה בחרנו) ומבצר בלב המפרץ (Bourtzi Castle) שפעם היה בית כלא ומלון והיום סתם אטרקציה תירותית שאפשר לשוט אליה ואופציה לתמונה אינסטגרמית יפה (במיוחד עם השמש נוחתת בול על המבצר כמו פה).

הספקנו לראות הכל וגם לעצור בסופרמרקט גדול כדי להצטייד בגבינות וגודיז יווניים (לצערי שכחנו לקנות עלי גפן) – ואחרי כל זה להגיע בחזרה לאתונה עוד לפני השקיעה. בקיצור היה ממש כיף, ואחלה טיול יום מאתונה.

בערב שאלנו את הקונסיירג' במלון איפה כדאי ללכת לאכול. הגדרנו לו שאנחנו רוצים אוכל יווני, ושתהיה מוסקה טובה. לשמחתי הוא המליץ בדיוק על המקומות שהיינו בהם, והוסיף עוד מקום חדש, אבל כשהוא התקשר אליהם להזמין מקום הם אמרו שבדיוק נגמרה המוסקה. היה מבאס, אבל החלטנו ללכת לשם בכל זאת. קוראים למקום Mpirmpilo והוא נמצא בשכונה המודרנית יותר Kolonaki. אכלנו שם שרימפס באוזו, ממולאים ברוטב אגריסטדה ועוד דברים שאני לא זוכרת אבל היו טעימים. השוס האמיתי היה שהיו להם קינוחים! ואפילו לא רעים! אז יצאנו שבעים ומרוצים.

למחרת על הבוקר כבר טסנו חזרה הביתה. אתם רואים, לא הכל מחורבן בממשלה הזו, לפעמים יש לשרים יציאות ממש טובות.