Nikko – Fuji

יום 11: Nikko

המקום שאנחנו ישנים בו ב-Hakodate (מלון  Villa Concordia) לא מפואר. בחרנו בו בגלל המיקום הנוח (5 דקות ברגל מהרכבל להר ומהאנגרים של הלבנים האדומות) ובגלל הביקורות הטובות באינטרנט. יצא שהוא לא הפסיק להפתיע אותנו לטובה. החל מהחדרים הגדולים (עם מטבחון מוחבא מאחורי אחד הארונות אבל לא השתמשנו), דרך המשקאות החינמיים בלובי ומכונות הכביסה לשימוש עצמי ללא תשלום (שעשינו בהן שימוש רב ומועיל), ועד ארוחת הבוקר.

בניגוד למלונות אחרים, זו לא הייתה ארוחת בוקר בבופה אלא בשירות לשולחן. קיבלנו מנה אחרי מנה – סלט בוראטה, מרק תירס, לחמים, יוגורט, קיש, סמודי וכו׳ – והכל בשירות צמוד ומוקפד. ממש טעים, אבל קונספט קצת מוזר לארוחת בוקר, שבה אתה רק רוצה לתקוע את הקפה והקרואסון שלך ולהתחיל את היום.

אחרי ארוחת הבוקר נסענו לשדה התעופה. הטיסה שלנו לטוקיו הייתה בשעה 11:50, אבל את הרכב היינו צריכים להחזיר כבר ב-8:30 (בהתאם לשעה שלקחנו אותו, כדי לא להיות מחויבים על עוד יום השכרה). אז יצא שנערכנו להמתנה של יותר מ-3 שעות בשדה. במקרה שאלנו בדלפק אם יש טיסה מוקדמת יותר, והתברר שיש טיסה ב-9:15 שאפילו יש עליה מקום.

ככה יצא ששעה אחרי שהגענו לשדה כבר היינו על המטוס, ונחתנו בטוקיו עוד לפני שהיינו אמורים בכלל להמריא. בתכלס הרווחנו כמעט 3 שעות. למרבה הצער, כמעט שעה מהזמן הזה התקזזה בדוכן השכרת הרכב, שם התברר שלא מוצאים את ההזמנה שלנו. עוד הוכחה שאין טוב בלי רע ולהפך.

סוף טוב הכל טוב, לקחנו את האוטו ויצאנו לכמה ימי טיול מחוץ לטוקיו, בטרם נסיים את המסע בעיר הגדולה.

התחנה הראשונה שלנו הייתה המקדשים ב-Nikko, מרחק שעתיים ורבע צפונית לטוקיו, אבל בשביל להגיע לשם צריך היה לחצות את טוקיו כמעט מקצה לקצה. במקום לנווט במערכת הכבישים הסבוכה והרב-קומתית של העיר, שמחנו לגלות שהיפנים בנו מנהרה שעוברת מתחת לעיר. זו הייתה המנהרה הכי ארוכה שראיתי בחיים שלי, ונסענו בה משהו כמו 20 דקות. כשיצאנו היינו מחוץ לעיר.

התוכנית המקורית הייתה להגיע לניקו בערב ולטייל בה רק למחרת, אבל הקדמת הטיסה איפשרה לנו לבקר במקדשים כבר ביום ההגעה. פחות מוצלח לבקר שם בשעות אחר צהריים, כי התאורה כבר לא כל כך טובה לצילום, אבל מצד שני יש פחות אנשים. כך או כך, היה מעניין מאוד. נכנסנו קודם ל-Rinnoji Temple שמוקדש לבודהה. הוא יפה מאוד מבחוץ – וגם ענק – אבל בפנים אין שום דבר מיוחד ובעיני חבל על הכסף (כן יש שם 3 פסלי בודהה גדולים מאוד, אבל זה לא מאוד הרשים אותנו, אנשים חסרי לב שכמונו).

לעומת זאת Toshogu Shrine הסמוך, שבנה השוגון שאיחד את יפן, הוא מתחם עצום ויפהפה עם מלא מבנים ופיתוחים בזהב, וממש שווה ביקור. הסתובבנו שם כמעט שעה והיה ממש יפה. חלק מהסיור במקדש כולל עלייה ב-160 מדרגות לקבר של השוגון, למה שנחשב למקום הכי קדוש במתחם. בדיוק כשהגענו לשם השעה הייתה 16:00 אחהצ, שזה 10:00 בישראל. קראנו באינטרנט שבשעה הזו מתקיימת צפירה אזרחית לזכר קורבנות ה-7 באוקטובר, והחלטנו ספונטנית לעמוד דום לדקה ליד הקבר של השוגון.

אחרי הביקור במקדשים כבר התחיל להחשיך ונסענו למלון (Fairfield By Marriot – מיטות נוחות בטירוף!). מסתבר שיש שני מלונות של הרשת הזו בסביבה, ואני התכוונתי להזמין מקום במלון השני, שיותר קרוב למקדשים. יצא שהזמנו במלון הרחוק יותר, מה שאומר שמחר תהיה לנו עוד קצת נסיעה לחזור לשם לראות את Shinkyo Bridge שלא הספקנו היום.

יום 12 – Fuji

היום היה יום תיירותי מאוד, בדיוק כמו שאני אוהבת. התחלנו אותו ב-Shinkyo Bridge שלא הספקנו אתמול – גשר אדום יפהפה שמככב באינסטגרם. הגשר שופץ לפני כמה שנים והיום אפשר להצטלם עליו תמורת כמה שקלים. אנחנו הסתפקנו בתמונות של הגשר, בלי לעלות עליו.

משם המשכנו ל-Kegon fall, המפל השלישי בגובהו ביפן, שיורד בעוצמה מגובה של 100 מ׳. אפשר לעשות תצפית מלמעלה, ואפשר גם לרדת במעלית לתצפית מתחתית המפל, וזה מהמם ממש. כל כך מהמם שראינו חתן וכלה יפניים שהחליטו לעשות שם את בוק החתונה שלהם.

משם נסענו לאיזור הר Fuji. טיפסנו 400 מדרגות ל-Chureito Pagoda, גם היא אייקון אינסטגרמי מוכר, שממנו יש תצפית מרהיבה על ההר. אבל כשהגענו למעלה ההר היה מכוסה בעננים. מי שלא הייתה לו סבלנות וירד למטה פספס, כי אחרי כמה דקות לאט לאט העננים התחילו להתפזר וההר נחשף. אמנם לא לגמרי, אבל גם לנו נגמרה מתישהו הסבלנות. צילמנו טריליון תמונות וירדנו.

ליד ההר יש כפר בשם Hoshino Hakkai, שאומרים שהוא מאוד יפה ונשקף ממנו נוף מרהיב של הר פוג׳י. ובכן הכפר אכן יפה והנוף אכן מרהיב (בשלב הזה ההר היה כבר נקי לגמרי מעננים) אבל היו שם כל כך הרבה אנשים והאווירה הייתה מאוד ממוסחרת ותיירותית שחתכנו מהר.

את הלילה האחרון שלנו לפני טוקיו עשינו באוהל משפחתי באתר glamping שווה ממש – Mt Fuji Glamping Terrace Minenohana. האתר צופה על הר פוג'י (תראו בתמונה פה למטה למה הכוונה "צופה") והאוהל ממש גדול ומפנק, כולל מקלחת ושירותים (אסלה יפנית כמובן). את ארוחת הערב מינגלנו לעצמנו עם בשר שהמקום מספק (בתשלום כמובן, אבל האמת שזה לא היה כל כך טעים), ואחרי האוכל באו להדליק לנו מדורה (כולל אפקטים של אש בצבעים, ידעתם שיש דבר כזה?). כך יצא שישבנו בלילה כולנו ליד המדורה הבטנו באש ושיחקנו משחקי חברה. צחקנו מלא והיה אושר גדול. כולם הסכימו שהמקום הזה הוא שיחוק אמיתי (אם כי לא זול) וחוויה שלא תישכח.

יום 13 – שופינג!

למחרת עשינו את הדרך לטוקיו, שם נשהה בשבוע הקרוב. בדרך עצרנו באאוטלט עצום בשם Gotemba Outlet ועשינו שופינג (We shopped till we dropped). יש שם מאות חנויות של כמעט כל המותגים, ואפשר בקלות ללכת לאיבוד. מה אגיד לכם, זה שהקדימו לנו את הטיסה והתפנו לנו כמה שעות בהחלט עלה לנו ביוקר…