Shiretoko NP – Akan-Mashu NP

יום 5 – Akan-Mashu NP

כל יום שלנו פה מתחיל בסיבוב ב-7/11 ורכישת דברים מוכרים לצד דברים מוזרים. אחר כך בנסיעות כל פעם מישהו שולף משהו, מעביר בין כולם, ודקה אחרי זה שומעים ״אוי מה זה״ או ״מוזר אבל טעים״. זה נחמד מאוד, ויש כמובן אכזבות לצד הפתעות טובות. ההפתעות הטובות עד כה: קרם ברולה קפוא, כריך סלט ביצים יפני, אוניגרי סלמון ואוניגרי טונה, שוקולד meiji. וגם הקפה (לאטה חם) טעים מאוד. על הכדורי ענבים הקפואים שהרבה ממליצים הדעות אצלנו היו חלוקות. זה לא היה רע אלא פשוט לא משהו ששווה המלצה. גם הכריך עם הקצפת והפירות (כן, יש דבר כזה) לא היה רע, אבל לא מוצלח כמו ששמענו.

ובחזרה לענייננו. הבוקר, עדיין ב-Shiretoko NP, יצאנו לסיור הדובים שבוטל אתמול. הוא יצא ממש מליד המלון שלנו ונמשך שעתיים. בחברה המפעילה את הסיור לא מתחייבים שנראה דובים, אבל באתר שלהם כתוב שבעונה הזו הסיכוי הוא 80 אחוז. היום כנראה היינו בצד של ה-20 אחוז, כי לא ראינו שום דוב. לפני היציאה מחלקים לכולם משקפות, שנוכל לראות את הדובים. למרבה הצער לא היה לנו בהן שום שימוש. ועדיין הסיור היה נחמד כי זו הדרך היחידה לראות את הפארק.

אחרי הסיור נפרדנו משמורת שירוטוקו ושמנו פעמינו ל-Lake Mashu שבשמורת Akan-Mashu NP. אני לא אהיה בנאלית כמו כולם ואכתוב שהאגם הזה היה Mashu Mashu, מהסיבה הפשוטה שלא ראינו כלום. בשבילנו זה היה יותר כמו אגם Lo-mashu. לפי ויקיפדיה Lake Mashu הוא אגם לוע (אגם שנוצר בפתח הר געש לא פעיל), כלומר שהדרך אליו היא בעלייה. אבל ככל שעלינו ההר התכסה בערפל סמיך יותר ויותר. כשהגענו למעלה הוא כבר היה סמיך ברמה שאי אפשר היה לנהוג מרוב שלא ראו כלום. הגענו לנקודת התצפית על האגם וידענו שהיא שם רק כי זה מה שהוויז אמר. לא ראינו כלום. זה היה הזוי. גם לא היה טעם לחכות, כי היה ברור שהערפל לא הולך לשום מקום בקרוב.

בלית ברירה ויתרנו והמשכנו לנקודה הבאה בתוכנית – Kotan Onsen. זה אונסן טבעי על גדות אגם kussharo שהתגלה כפינת חמד קסומה ממש. מגיעים לגדת האגם, מחנים את האוטו, הולכים כמה צעדים בשביל ואתם בגן עדן. אונסן יפהפה עם מים חמים ונעימים שצופה על האגם והכל בשקט פסטורלי כזה. קראתי שהוא הכי מפורסם בהוקאידו, ועדיין היה כמעט שומם. מישהו חילק את הבריכה לאיזור לגברים ואיזור לנשים, כשבכל צד יש תא הלבשה (או יותר נכון תא הפשטה) קטן, אבל ההפרדה היא בסך הכל סלע שהציבו באמצע הבריכה, ובתכלס אין הפרדה וכולם רואים לכולם. כשהגענו לשם היו שם שני גברים יפנים ערומים. הם לא התרגשו מבואנו, ומדי פעם עברו לרחוץ גם באגם הקר כדי למצות את החוויה של מעבר מקור לחום. הבנים הצטרפו לחגיגה בעירום, ואני נכנסתי עם בגד ים. היה כיף ממש!

אגב, למרות שזה לא מקום מוסדר או מגודר ולא עולה כסף להיכנס, ליד החנייה יש שירותים ציבוריים מצוחצחים עם אסלות יפניות מחוממות ומבלי שנראה באופק אף אדם שאחראי לסדר והניקיון במקום. זה פשוט מתנהל מעצמו בצורה תרבותית ומסודרת. שוקינג.

רעננים ושמחים המשכנו הלאה. האי הוקאידו פעיל מאוד סיסמית ולכן יש שם הרבה מעינות חמים, הרי געש ומכרות גופרית (ב-2003 הייתה שם רעידת אדמה בעוצמה 8, וכל שנתיים בערך יש שם רעש בעוצמה של 6 כזה). וכך, בעודנו נוסעים בכביש מהאונסן למלון שהזמנו ב-Lake Akan, הרחנו פתאום ריח גופרית חזק (אני לא הרחתי כלום, אין לי חוש ריח מאז שחליתי בקורונה בינואר, זה האחרים שהריחו) ודקה אחר כך ראינו פתאום הר "מעשן", כלומר שיש בו חורים שיוצאים מהם אדים לגובה רב. זה Mount Lo שרוחש פעילות וולקנית. זה נראה כאילו הגענו לסוף העולם או ליום שאחרי. ירדנו מהאוטו והתקרבנו למקורות העשן (שממש קרובים לחנייה, 5 דק ואתם שם) וזה היה באמת מדהים. חוויה מומלצת (למי שלא סובל יותר מדי מריח גופרית).

משם המשכנו למלון (Akan Yuku No Sato Tsuruga), ואיזו הפתעה זו הייתה. מתברר שהזמנו – נראה לי שבטעות – חדר VIP ענק ומשוגע עם אונסן פרטי. לחדר מגיע מסדרון פרטי שהגישה אליו רק עם צ'יפ, והוא משויך ללאונג' פרטי שגם אליו הכניסה רק עם צ'יפ. כשגמרנו להתלהב, לבדוק את היצע המוזיקה בנגן הדיסקים ולמדוד את שלל תלבושות המסורתיות שבארון (בגד לחדר, בגד לאיזור הציבורי, ויוקטה שזה קימונו לקיץ) – ירדנו לארוחת ערב

מתברר שהזמנו חדרים בדיל שכולל ארוחת בוקר וארוחת ערב (מה שאנחנו בדרך כלל לא עושים, ולכן אני די בטוחה שזה הוזמן בטעות), אבל וואו איזו ארוחת ערב זו הייתה. בופה אין סופי של סשימי וניגרי, ומאכלי ים, וטמפורות, ומוקפצים, וקארי ועוד ועוד, וזה עוד לפני הקינוחים עם הברולה והפנקייקים והגלידות. בקיצור נראה לי שמתנו והגענו לגן עדן.

יום 6 – Akan

ארוחת הבוקר במלון הייתה ברובה דברים מוזרים שהיפאנים אוכלים, כמו פירות ים, דגיגונים, ביצי דגים ועוד דברים שלא מתעכלים בקיבה שלנו, לא בכלל ובטח לא בשעה כזו של היום. אנחנו אכלנו מהדברים המערביים שהיו בבופה והתבאסנו שלא היה את הדבר היחיד שבא לנו – פנקייקים יפאנים תפוחים כאלה כמו שאכלנו בארוחת בוקר מסעדה ב-Sapporo.

ליד המלון הזה לא היה סניף של 7/11 אלא סניף של המתחרה Lawson, אז עשינו שם סיבוב בוקר, והצטיידנו במה שנראה לנו טעים (למשל משקה ליצ'י מלוח שקראתי המלצה עליו והיה באמת טעים).

התוכנית להיום הייתה לעשות מסלול הליכה שמקיף אגם קטן סמוך – Lake Onneto trail. זה נחשב למסלול קל ויפהפה, במיוחד בתקופה הזו של השלכת. היה קצת מעונן, אבל זה כלום לעומת האכזבה לגלות אחרי חצי מסלול שלט שאומר שההמשך נסגר לפני 10 ימים עד להודעה חדשה בגלל סערות שהפילו עצים ביער. לא הייתה ברירה אלא להסתובב ולחזור. כמו שאתם רואים, לא הכל הולך לנו לפי התוכנית (קודם אגם משו ועכשיו זה). אבל מצד שני, קשה לעשות תוכנית כל כך ארוכה, כל כך הרבה זמן מראש, ולצפות שלא יהיה שום שינוי. החוכמה היא לא להתבאס יותר מדי ופשוט לזרום ולאלתר. אז זרמנו ואילתרנו. הנה כמה תמונות מהחלק של האגם שכן הספקנו להקיף:

בדרך חזרה ל-Akan נכנסנו ל-Akanko Ainu Kotan שהוא לפי האינטרנט כ"כפר יפני מסורתי של בני שבט האיינו שהם הילידים של הוקאידו". יותר משזה כפר מסורתי, זה רחוב תיירותי ממוסחר שמוכרים בו הרבה עבודות גילוף בעץ. כתוב שיש שם גם מופע של ריקודים מסורתיים אבל ויתרנו עלזה מראש. עשינו שם סיבוב קצר וחתכנו.

האטרקציה האחרונה להיום הייתה שיט ב-Lake Akan. התלבטנו אם לצאת לשיט אחרי שרק אתמול היינו בשיט הדובים, אבל בשלב הזה השמש כבר יצאה, היה לנו זמן והשיט לא ארוך (75 דקות) ולא יקר (50 שקל) אז הלכנו על זה.

הסיבה העיקרית שממליצים לעשות את השיט הזה היא שהוא עוצר בדרך על אי באגם שבו יש מרכז מבקרים שבו אפשר לראות מקרוב את ה-Marimo Balls. אלה אצות ירוקות עגולות, נדירות, שגדלות באגמים קרים ביפן, איסלנד וצפון אירופה. הן נוצרות מגלגול איטי של סיבי אצה שמתחברים לכדור. הן גדלות בקצב איטי מאוד של כמילימטר בשנה, ומגיעות פה לקוטר של 20-30 ס"מ (אפשר לגדל אותם גם באקווריומים אבל אז הם מגיעות רק לקוטר של כ-10 ס"מ). אגם אקאן בהוקאידו הוא אחד המקומות הבודדים שבהם אפשר למצוא את הכדורים האלה, והם נחשבים פה לסמל למזל ואהבה ארוכה. היה מעניין לראות את הכדורים, אבל קצת התבאסנו שלא רואים אותם בטבע אלא רק באקווריום (הרשויות מעבירות את הכדורים מהטבע לאקווריום, ומחליפים אותם פעם בכמה זמן)

את שאר היום העברנו במנוחה במלון שלנו שעל גדת אגם Akan, וזה היה נפלא כי המלון הזה הוא באמת יוצא דופן.

למרות שיש אונסן קטן בחדר שלנו, אזרתי אומץ והלכתי לאונסן של המלון שנראה מדהים (הוא כפול מגודלו במלון הקודם). בעצם יש שם שני אונסנים – אחד בקומת הקרקע ואחד בקומה 8, ובכל אחד מהם יש שעות נפרדות לגברים ונשים (בימים זוגיים בבוקר הגברים בבוקר בקומה 8 והנשים בקומה 1 ואחה"צ מתחלפים, ובימים אי זוגיים הגברים בבוקר בקומה 1 והנשים בקומה 8 ואחה"צ מתחלפים. ברור שאין שום סיכוי לזכור את זה, אבל מקסימום תגיעו לאונסן בקומה 1 ותראו שלט שאומר שעכשיו זה רק גברים ותוזמנו לעלות לקומה 8. לא ביג דיל.

גם הפעם הייתי כמעט לבד אז לא היה מביך (נראה לי שהטריק הוא לבוא בסביבות 16:00 ולא לפנות ערב), וחוץ מזה הפקתי לקחים מהפעם הקודמת ולקחתי איתי מגבת גדולה מהחדר, והסתובבתי שם כשסביבי מגבת (ולא ערומה לגמרי). הורדתי את המגבת רק כשנכנסתי לבריכות. אולי בגלל זה היה לי הפעם ממש כיף (רואים שיש שיפור מתמיד ברף ההנאה שלי מאונסנים. עוד כמה ימים פה ואני אהיה אלופת האונסנים).

תכלס, האונסן במלון הזה הוא כמו פארק מים חמים. יש מלא סוגים של בריכות – בריכת הליכה עם אבנים להזרמת הדם לרגליים, בריכת מזרקה שיושבים בה בדיוק מתחת לזרם חזק שיורד על הצוואר והכתפיים ומשחרר אותם כמו מסאז', בריכה בתוך מערה להירגעות, בריכת זרמים קרים וזרמים חמים, זרמים חלשים וזרמים חזקים, בריכת מים קרים מאוד, ג'קוזי, הוט טאב, ובריכה בחוץ שבנויה כמו אונסן בטבע. עברתי מבריכה לבריכה (באסה שאסור לצלם) ויצאתי בסוף סחוטה כמו אחרי סיבוב במכונת כביסה.

מקלחת ושנ"צ הביאו אותי רגועה ומאושרת לארוחת הערב. סיימנו את הערב בסשן משפחתי סוער בארקייד של המלון. חבל שמחר עוזבים פה.