כבר כמעט ארבע שנים שאני כותבת את הבלוג הזה, ופתאום קלטתי שאף פעם לא כתבתי על מסורת הסילבסטר שלנו. שזה מוזר, כי רוב הזמן אני מתלוננת שהחיים שלי כל כך משעממים ואין לי על מה לספר בבלוג, ואז כשכבר קורה משהו נחמד אני שוכחת לכתוב עליו.
אז הנה: קוראים לי איריס, וכבר 8 שנים שיש אצלנו מסורת של ארוחות סילבסטר.
זה התחיל ב-2006, כשעברנו לבית פרטי והרגשנו שיש לנו מלא מקום לארח, ונמשך מאז בכל שנה באופן קבוע – גם אם בדיוק אלון חזר מחו"ל, גם אם מישהו מאיתנו חולה ואפילו אם רק שבועיים קודם נולד לנו תינוק (סילבסטר 2007 הזכור לטוב).
וכך, בכל שנה, ביום השישי האחרון שלפני ה-31.12, אנחנו מזמינים כמה זוגות של חברים לארוחת ערב מושקעת במיוחד. למה לא בדיוק ביום? כי אם זה יוצא באמצע השבוע אז כולם נורא עסוקים ולחוצים לקום בבוקר מוקדם, ומצאנו שסוף השבוע עדיף לכולנו. בתכל'ס, זה לא שמישהו באמת מתנשק בסילבסטר בחצות – אלא אם הוא אוליגרך רוסי מסטול מוודקה ולחברה שלו יש פה ג'ורה וחנות בכיכר המדינה.
יצא שהמוזמנים הם שני זוגות קבועים וכאלה שמתחלפים כל שנה, מה שיוצר בכל שנה דינמיקה נחמדה של היכרויות (וגם תמיד טוב שיש איזו אוזן חדשה שעוד לא שמעה את כל הבדיחות, הסיפורים וההתחכמויות). וזה לא שיש לנו איזו מדיניות של להחליף קהל. פשוט יש אילוצים. יש את זוג הזה שעזב את הארץ אחרי ארוחה אחת (תמר, מקווה שזה לא בגללנו), יש את הזוג שהבריז בערב האירוע בלי להודיע ומאז הוא מנודה לנצח, ויש את הזוג הזה שהפתיע את כולנו בהיכרות מוקדמת עם בעלה הראשון של אחת המוזמנות האחרות ("זו את?!") ומאז אף אחד עוד לא התגבר על הטראומה. אה, ויש גם את הזוג הזה שהתבלבל ביום והגיע ביום שלמחרת, אבל להם סלחנו…
ההפקה יוצאת לדרך בערך חודש לפני, כשמחליטים על רשימת המוזמנים. תמיד יש את הדילמה של אם אלה יתחברו עם אלה, אם יהיו נושאי שיחה משותפים ואם כולם יהנו מאותו הומור וכו'. נראה לי שעד היום די הצליח לנו, וגם זה רק בגלל שכל החברים שלנו כאלה חברותיים… (אמרה וכיחכחה בגרונה).
שלושה שבועות לפני מתכננים את התפריט. זה מתחיל בזה שאני אומרת לאלון שעוד שלושה שבועת הסילבסטר ועוד אין תפריט והוא בתגובה מסנן באדישות "יש לי כמה רעיונות". זה נמשך בזה שאני מציקה לו שיגיד כבר מה הוא רוצה להכין, כי בטח צריך להזמין ולקנות ולא בא לי להילחץ ברגע האחרון. וזה מסתיים בזה שיושבים וזורקים רעיונות עד שמגבשים משהו סופי.
את הרוב מחליט כמובן אלון, והוא גם המבצע. העיקרון המנחה – שעם השנים נהיה יותר ויותר קשה לשמור עליו – הוא לא לחזור על עצמנו. לעולם לא להגיש אותה מנה ראשונה או אותה מנה עיקרית או אותו קינוח. אז נכון שאף אחד לא זוכר, אבל עיקרון זה עיקרון. אם יש מנה שאנחנו חושדים שכבר עשינו, אנחנו מיד חוזרים לתפריטים הישנים ובודקים, ואם צריך מחליפים. אבל עכשיו נראה לי שמהשנה הבאה פשוט נתחיל הכל מהתחלה, כי כבר באמת נהיה קשה להמציא את הגלגל.
על הקינוחים אחראית כמובן אירית, כך שלפחות בגזרה שלה אנחנו מסודרים. האמת, זה די מרגיע לדעת שגם אם שום דבר לא ייצא לנו טעים, עדיין בסוף כולם ייצאו עם טעם טוב בפה בגלל הקינוחים שלה.
בשלב הבא מכינים את התפריט הכתוב, שצריך להיות – וגם זו כבר מסורת – פלצני ככל שניתן. ברוח איל שני אנחנו מתפייטים ומקריצים מילים שאף אחד לא מכיר. היה לנו כבר "גרגרים של אורז ארבוריו איטלקי שהוטבעו בציר חורפי של ירקות שורש, ספוגים בדם של סלק עם רקיק פרמזן צהוב" (או במילה אחת – ריזוטו), וגם "נזיד מבעבע של סרטנים כחולים שהקיזו את מיציהם לתוך אמבט של שמנת, טימין וקצף של ים סוער" (או במילה אחת – מרק). וכל ההזוי – הרי זה משובח.
כמובן שהתפריט מעוצב ומודפס ומונח לכל אחד על הצלחת. הנה שתי דוגמאות:
זה כמו ספר. דמיינו שזו הכריכה החיצונית
יככה זה מבפנים
וזה על בריסטול דו-צדדי, כשזה צד אחד
וזה הצד השני.
וזה התפריט של אתמול:
בערך שבוע לפני שולחים את ההזמנות. בכל שנה אני אחראית על עיצוב הזמנה מקורית ורצוי גם אקטואלית (וזה בערך הדבר היחיד שמרשים לי להיות אחראית עליו). הנה כמה דוגמאות:
כמה ימים לפני שעת הש' מכינים את רשימת הקניות, מחולקת לפי שוק, סופר, קצב, דגים ושונות. יום יומיים לפני מתחילים ללקט את המוצרים, ובחמישי-שישי שלפני הארוחה מבשלים (או יותר נכון הוא מבשל, אני הולכת אחריו ומנקה, מכניסה למדיח, מחזירה לארון ומקטרת. אם אני מתנהגת יפה, נותנים לי גם לשטוף את החסה או משהו כזה).
השף בפעולה. כן, בצל זה בעיה גדולה בשבילו
אה, אני גם אחראית על סידור השולחן:
וזאת עם האוכל:
וגם זאת כבר מסורת: ביום שישי בערב הילדים אוכלים פיצה. כן, על הרצפה, כי השולחן עבר לסלון וכבר מסודר לארוחה. יצחק קדמן, מישהו?
החל מהשנה שעברה הכנסנו גם תוכנית אומנותית: זה אומר שהכנתי שאלון של "מה יקרה ב-2103", עם שאלות כמו מה תלד קייט מידלטון, מי ייבחר לראשות הממשלה, מי הסלב שימות השנה, מי יתגרשו וכו'. כל אחד מילא את השאלון ואז הכנסנו אותם למעטפה שנחתמה ונחתמה (בפיקוח עו"ד ורו"ח, כמובן). בארוחה של השנה שאחרי – כלומר אתמול – פתחנו את המעטפות וראינו מה ענינו. כמובן שגם מילאנו שאלון חדש לשנה הבאה.
הנה השאלון מהשנה שעברה (זה שפתחנו אתמול):
זה השאלון שלי, ואפשר לראות שעניתי שש תשובות נכונות. המנצח, אגב, היה אלון עם 7 תשובות נכונות.
וזה השאלון של השנה הבאה (אתם מוזמנים למלא אותו בעצמכם ולשמור לסילבסטר הבא):
אז הגענו סוף סוף לאוכל. חבל שלא צילמתי את האוכל בכל השנים שעברו, אבל כפיצוי זה מה שהכנו השנה (סיכום חלקי, כי כמובן יש מנות ששכחנו לצלם):
אז שתהיה שנה מאממת ומדהימה, שכל ביצוע יהיה של גמר ושנלך עם האמת שלנו עד שרני רהב יגיד שמספיק ושאפשר להשאיר אותה כבר בבית.
!!Happy New Year
Been There, Done That 