יום 8,9,10: טוקיו שלושה ימים לא כתבתי כלום, ולא כי לא היה מה אלא כי לא היה זמן. אם בימים הראשונים ניצלתי את הנסיעות ברכבת כדי לכתוב, עכשיו כל הנסיעות ברכבת התחתית קצרות והמחשב לא איתי, וכשאני מגיעה לחדר אני מותשת מדי. המסקנה שלי מהימים הראשונים בעיר היא שהיא כמו ניו יורק על סטרואידים, בחיי. …
יום 6: האקונה יום מלא חוויות עבר עלינו. קודם כל ארוחת הבוקר במלון הייתה מיוחדת במינה. יכולנו לבחור בין ארוחת בוקר מערבית לארוחת בוקר יפנית. אני בחרתי במערבית - אלון ביפנית. בעוד שאני קיבלת קרואסון, ביצה, מיץ תפוזים וכו', הוא קיבל שלל קופסאות הפתעה שבפנים חיכו לו מנות זעירות של דיונונים, שרימפסים, דגים, צדפות ועוד …
יום 4: פושימי-אינארי ונארה קיוטו היא מקום טוב לצאת ממנו לטיול כוכב וגם הבוקר יצאנו ליום טיול. התחנה הראשונה שלנו הייתה מקדש פושימי אינארי (Fushimi inary), הנמצא מרחק 10 דקות נסיעה ברכבת ממרכז קיוטו. אינרי הוא אל האורז והדגן בדת השינטו, ומה שמיוחד במקדש הזה הוא שהוא בנוי ממאות, אם לא יותר, שערי "טורי" כתומים שיוצרים שביל-מנהרה שעולה …
יום 3: אוסקה למחרת בבוקר (הפעם הוא פירגן לנו שש שעות שינה שלמות!) נסענו לאוסקה. איך עושים את זה? עם הדפים שהבנות במלון הכינו לנו זה ממש קל, אבל יש מצב שגם לבד היינו מסתדרים: לוקחים מונית לתחנה המרכזית, קונים כרטיסים במכונה (בניגוד למה שהזהירו אותנו יש במכונה כתוביות גם באנגלית) ומשלמים לפי היעד. יש …
יום 1: בדרך לפני שיצאנו לשדה התעופה אמרתי לאלון שאני אפילו לא יכולה להתחיל לחשוב על הטיול עצמו, ושכרגע מספקת אותי לגמרי רק המחשבה על כמה שעות שינה בטיסה, בלי טלפונים ובלי הודעות. ואכן, אחרי 10 שעות טיסה אפשר לומר שמשאלתי התגשמה במלואה. ישנתי 7 שעות, ראיתי שני סרטים שממילא תכננתי לראות במחשב ולא בקולנוע …
הילד בן 50. תודה לאל אין לו חום גבוה, אבל מתברר שקרייבינג לראמן זה לא פחות גרוע. תאמינו לי, אם זה מדבר על ראמן, חושב על ראמן, מכין כל שבוע ראמן ודורש לבדוק את כל מסעדות הראמן בתל-אביב - זה כנראה גם נוסע בסוף ליפן. אז הנה אנחנו, שנתיים וחצי אחרי הפעם האחרונה שנסענו לחו”ל …
פוסט שלישי בבלוג על ניו-יורק! אני לגמרי חושבת שמגיעה לי גלידה. אז אחרי שהעיתון שלח אותי לבדוק פחי אשפה בהולנד ולעשות סקי באוסטריה, הפעם נקראתי למשימה חשובה ורצינית: ללוות את חמשת המורים הזוכים בתחרות "המורה של המדינה" בנסיעת הפרס שלהם לניו-יורק. מטרת הנסיעה הוגדרה כהשתלמות על מערכת החינוך בעיר לצד כיף בניו-יורק שלפני הכריסטמס. קשה, אבל מישהו חייב לעשות …
היום לפני שנתיים אבא שלי מת. שנתיים עברו מאז בוקר שבת ההוא שבו אמא שלי התקשרה בקול בוכה להגיד לי שזהו, אבא נפטר. נגאל מייסוריו. איננו. ושנתיים מאז החודש הנורא שקדם לאותה שבת, שהיה בדיוק חודש החגים. אותו חודש שבו שעשינו משמרות לצד המיטה של אבא בבית החולים, מתרוצצים מבדיקה, לטיפול, לניתוח, ומקווים שנצליח לשמור …
הסוף: מרקש את היומיים האחרונים של הטיול הקדשנו למרקש. לעומת הערים האחרות שראינו במרוקו (קזבלנקה, פס ורבאט) מרקש הרבה יותר אירופאית. אומנם גם בה יש את המדינה, העיר העתיקה, שגם פה היא בנויה מאינספור סמטאות קטנות, אבל יש בה גם רובע מודרני עם חנויות מערביות, רחובות רחבים, מכוניות יוקרה, מועדונים, מסעדות וכו. באופן מפתיע, הרגשתי …
היום השביעי: הדרך למרקש היום עזבנו את הסהרה ועשינו את הדרך למרקש. כדי להגיע מבומלן דו דאדס למרקש צריך לחצות את הרי האטלס הגבוה. זו נסיעה של משהו כמו 400 ק”מ שכרוכה בטיפוס לגובה של 2,200, מטר ואז ירידה בצד השני. לדרך הזו קוראים “דרך אלף הקסבות” על שום הקסבות (המבצרים) שפזורות לאורך הדרך. הנה …
Been There, Done That 