Daisetsuzan NP – Shiretoko NP

יום 3 – Daisetsuzan NP

מטרתנו העיקרית היום הייתה לחצות את הוקאידו לקצה המזרחי והנידח של האי, שם נמצא Shiretoko NP. זו נסיעה של 5 שעות נטו, ועשינו אותה כמובן עם עצירות. הילדים שמעו שבמלון שבו נישן היום יש אונסן שווה (אלה המרחצאות של היפאנים), והעדיפו לצאת מוקדם כדי שיישאר להם זמן ללכת בערב. והופ, ב-8:00 כבר היינו באוטו.

התחנה הראשונה שלנו הייתה ב-Daisetsuzan NP (בהצלחה עם לקרוא את המילה הזו), איזור הררי אלפיני במרכז הוקאידו, והמקום שבו השלכת בעיצומה בימים אלה (השלכת ביפן מתחילה בהוקאידו בצפון ומתקדמת בהדרגה דרומה). עלינו ברכבל להר – קודם בגונדולה (רכבל סגור) עד תחנה 5, ואז בכיסאות עד תחנה 7 (אל תוותרו על אף אחד מהם) – ובתמורה קיבלנו שלכת מרהיבה ממש. באמת, איזה יופי היה שם.

בתחנה 7 עשינו מסלול טיול קצר (וקצת בוצי) לנקודת תצפית נוספת. הצטלמנו מלא והיה מושלם.

משם המשכנו לתצפית על שני מפלים שלפי דף המידע שקיבלנו בכניסה נכללים ברשימת 100 המפלים היפים ביפן – Ginga waterfall ו- Ryusei waterfall. למרבה הנוחות שני המפלים האלה חולקים נקודת תצפית משותפת שממש קרובה לכביש.

עוד 3 וחצי שעות נסיעה מזרחה עברו עלינו בצפייה בשלכת המתפתחת תוך כדי נשנוש כל הדברים המוזרים שקנינו אתמול (רשימה חלקית: לשון מעושנת ודגיגונים עם שקדים. אין לי מה להגיד על זה), ועצירות ספונטניות ב7/11 לקנות ולנסות עוד ועוד דברים מוזרים.

בצהריים עצרנו במסעדה איטלקית בדרך. די בטוח שרגל גאיג׳ין לא דרכה בה מעולם. זה קרה אחרי שהתברר שהמסעדה שאליה תכננתי שנגיע נסגרה כבר. בחיי, זה היה הנידח שבנידחים. נראה כאילו נכנסנו לאיש יפני הביתה וביקשנו ממנו להכין לנו אוכל איטלקי (למעשה זה מה שזה היה). להגנתנו ייאמר שהיינו רעבים ולא היו הרבה אפשרויות בסביבה. הזמנו פסטה קרבונרה ופסטה סרטנים, קיבלנו פסטה ברוטב עגבניות ופסטה ברוטב שמנת. שוין. זה לא היה רע.

המשכנו בדרך. לא רחוק מהכניסה לשמורת Shiretoko עוברים בכביש שזכה לכינוי Road to the Sky כי זה כביש סרגל ישר בעלייה תלולה, ובאינטרנט כתוב שמהקצה שלו זה נראה כאילו הוא מסתיים בשמיים. אנחנו הגענו מהסוף שלו (ממערב ולא ממזרח), אז כדי לראות את האפקט היינו צריכים לעצור בסוף הכביש ולהסתכל אחורה. מה אגיד לכם – שום דבר לכתוב הביתה. הכביש ממש ארוך אבל לא מישורי כך שלא רואים מקצה לקצה, ובכל מקרה הגענו לקראת חשיכה כך שגם אם היה מה לראות, כנראה שלא היינו רואים את זה.

החצי שעה האחרונה של הנסיעה בדרך למלון (Kitakobushi Shiretoko Hotel & Resort) עוברת בכביש על גדת ים אוחצ'ק שמפריד בין יפן לקמצ'טקה וסיביר. הגענו למלון לקראת ערב, וחלקנו הלכו לאונסן (המרחצאות החמים) שיש במלון. הרשמים היו שונים. איתמר עף על זה ממש, עבר מבריכה לבריכה (כל אחת בטמפרטורה שונה), נכנס לסאונה וקינח בכוס ויסקי בלובי, והעובדה שהכל (חוץ מהוויסקי בלובי) מתנהל בעירום מלא רק הוסיפה לכיף מבחינתו. אני לעומת זאת, לא התחברתי. העירום בעזרת הנשים היה קשה לי, ועשה לי קונטציות של שואה (נשים ערומות במקלחת, זה כותב את עצמו). חוץ מזה, לא הבנתי מה עושים, איפה שמים את הדברים, לאיזו בריכה נכנסים קודם ולאיזו אחר כך, ובגדול הרגשתי כמו דג מחוץ למים. מה שכן, הכל שם היה מאוד מדוגם ומאובזר. בחדר המתינו סלסלות עם מגבות לאונסן, ובאונסן עצמו היה כל מה שצריך מסבון ושמפו דרך מגבות ופן ואפילו שלל קרמים לגוף ולפנים. אולי אנסה שוב מחר (ואולי לא).

יום 4 -Shiretoko NP

שמורת שירטוקו היא בעצם חצי אי בים אוחצ'וק בצד הצפוני מזרחי של הוקאידו. זה אתר מורשת עולמית שמשמעות השם שלו "סוף העולם", ולא במקרה. הוא נוצר מפעילות געשית ורובו לא נגיש. הדרך היחידה לראות את החלקים היותר רחוקים של השמורה היא בשיט לאורך החופים שלה. אנחנו הזמנו כבר מזמן שיט כזה להיום אחר הצהריים. יש שיט לצפייה בדובים ויש שיט לצפייה בלוויתנים (שיוצא מהצד השני של השמורה). מאחר ששיט לוויתנים כבר עשינו במקומות אחרים, הלכנו על שיט הדובים (דובים חומים). אבל אתמול בערב שלחו לנו מייל שהשיט מבוטל בגלל ים סוער. זה היה מאוד מוזר, כי מזג האוויר דווקא היה סבבה, אבל הם אמרו שגם אם ליד החוף המים שקטים זה לא אומר כלום על המים העמוקים. אז ביטלו לנו.

מיהרנו להזמין שיט ליום שאחרי, כי יש לנו פה עוד לילה ולא רצינו להפסיד (אם כי אף אחד לא מבטיח לנו שמחר כן יהיה שיט), ובינתיים נאלצנו לארגן מחדש את כל התוכנית להיום אחהצ ולמחר בבוקר.

אז בבוקר יצאנו לטיול בשמורה, בחלק שלה שכן נגיש ברכב. המסלול הכי פופולרי שם הוא מסלול חמשת האגמים (Shiretoko Five Lakes). זה מסלול מעגלי שעובר בין 5 אגמים בשמורה. חלקו הראשון עובר בתוך היער (3 קמ) וחלקו השני על במרפסת דק מוגבהת (משהו כמו עד ק"מ).

בשמורה הזו חיים מלא דובים, ולכן לפני היציאה למסלול צריך לעבור תדרוך שהנושא שלו "מה לעשות אם תראה דוב". התדרוך מאוד מפחיד, כי תכלס אם הגעת למצב שהדוב לידך כבר אין הרבה מה לעשות. אבל כדי למנוע ממנו להתקרב צריך לעשות רעש, לדבר, למחוא כפיים וכו', ואסור בשום אופן שיהיה לך בתיק משהו מתוק (כי זה מושך את הדובים). המסלול עצמו מאוד מאוד יפה ולא קשה. הוא אכן מתפתל בין חמשת האגמים והחלק של לעשות רעש התאים לנו כמובן כמו כפפה ליד:) למרבה הצער, אבל לא באופן בלתי צפוי, לא ראינו אף דוב. קקי של דובים דווקא כן ראינו, מה שאומר שהם היו שם לא רחוק. אה, וראינו גם צבי ושועל!

הנה כמה תמונות של הנף בחלק הראשון של המסלול המקסים:

אחרי המסלול נסענו לאורך ה-Shiretoko Pass. זה כביש שחוצה את השמורה מצד לצד, ולוקח לעשות אותו משהו כמו 30 דקות. בסוף הכביש, שמסתיים כאמור בצד השני של השמורה, נמצאת העיר Rausu, עיר נמל מנומנמת מאוד שאין בה הרבה מה לעשות, אלא אם מגיעים אולי כשספינות הדייג חוזרות לחוף עם שלל היומי. הסתובבנו קצת וחזרנו למלון.

את שאר אחר הצהריים העברנו בלי לעשות יותר מדי. אכלנו גלידה, הלכנו לאונסן ונחנו. היה כיף ממש, וכולנו היינו צריכים את זה. בשבילי, הפעם החוויה של האונסן הייתה הרבה יותר טובה. קודם כל הלכתי כשעוד היה אור בחוץ, והיה אפשר לשבת בבריכה החמה ולהנות ממראה הנמל והים. חוץ מזה גם הייתי שם לבד, אז נחסכה ממני המבוכה. ממש חוויה מתקנת.

בערב יצאנו לאכל באיזקאיה מקומית בשם Nami Shibuki, שבדיוק עמדה להיסגר כשהגענו והיינו צריכים להתחנן שיכניסו אותנו (כי לא היו עוד אלטנרנטיבות). בכלל, היצע המסעדות פה באיזור מצומצם מאוד וכולל רק איזאקאיות וראמניות. לא שזה רע, אבל אם אתם לא אוהבים אוכל יפני אתם בבעיה.