חווה אלברשטיין צדקה

זה פחות שנסעתי לטייל, ויותר שברחתי מהארץ. לא עניין אותי לאן נוסעים ומה נעשה שם, העיקר לא להיות פה בימים הנוראים. ומה אני אגיד לכם, בלונדון – ובאנגליה בכלל – היה לא מעט ייאוש, אבל הוא באמת נעשה קצת יותר נוח.

בדרך כלל אני דווקא אוהבת, וגם חשוב לי, להיות בארץ בתקופה הזו. אוהבת לקשט את הבית בדגלי ישראל, אוהבת את טקס יום הזכרון, כשכל ילדי השכונה והוריהם מתקבצים בחצר בית הספר לחלוק כבוד לנופלים, אוהבת את השירים ברדיו, אוהבת את הזיקוקים (כשעוד היו), את המשואות, את הממלכתיות, ואוהבת אפילו את המנגל.

אבל השנה זה היה גדול עליי. כמו על כולם. לא צריך אפילו להסביר. הצער, העצב, הכעס, חוסר האונים והייאוש חונקים את הגרון. ועדיין, לא הייתי עושה עם זה כלום, אלמלא אלון אמר שהוא נוסע ללונדון בשבוע שלפני לעבודה, והציע לי להצטרף אליו לסופשבוע שאחרי ולחבר את זה ליום העצמאות.

לא מייד אמרתי כן. כמו כל ההחלטות שלי מאז 7 באוקטובר, הכל הוא נגזרת של היציאות של איתמר. אז חיכיתי, וכשהתברר שגם הוא וגם גיא לא יהיו בבית, כבר היו לי פחות סיבות להתנגד. ועדיין, היססתי.

מה שהכריע בסוף את הכף הייתה ההפגנה בקפלן שבועיים לפני, שבה נאמו ההורים של החייל איתי חן שנפל בשבת השחורה. איתי היה שריונר בשירות סדיר שנהרג בנחל עוז וגופתו מוחזקת בעזה. ההורים שלו זעקו מעל הבמה, ואני התפרקתי. הבנתי שלהיות פה ביום הזכרון זה לקבל מנות גדושות של שכול ישר לווריד, וש״לחגוג״ עצמאות בזמנים כאלה זה בכלל לא מתקבל על הדעת. אז כשהם ירדו מהבמה, הסתובבתי לאלון בשקט ואמרתי לו ״תזמין לי כרטיס״.

---

מפה לשם, הצטרפתי אליו בלונדון ביום חמישי אחרי הצהריים ובשבת בבוקר כבר לקחנו אוטו ויצאנו מהעיר. זה השאיר לי בדיוק יום וקצת לנשום אוויר לונדון צלול כיין, לעשות קצת שופינג ולאכול אוכל טעים (Barrafina!).

היעד שלנו הפעם הוא ה-Cotswolds. זה איזור כפרי פסטורלי, שעה וחצי מערבית ללונדון, שמאכלס כמה מהכפרים היפים ביותר במדינה (כך אומרים). אפילו לדוייויד בקהאם יש פה בית! (לא בדיוק בית, יותר אחוזה בשווי 12 מיליון פאונד לפי גוגל). אחרי כל זה, ובהינתן שמבקרים פה 25 מיליון תיירים בשנה, קצת משונה שלא שמעתי על המקום הזה בחיים.

מה שכן, הטיול בקוטסוולדס פשוט מאוד. לא צריך להזמין כלום מראש ואין טרקים קשים. נכנסים לאוטו, נוסעים בין הכפרים, מתפעלים מהבתים בצבע דבש עם הגגות המשופעים והארובות, מסתובבים ברחוב הראשי של הכפר עם חנויות המזכרות ובתי הקפה, פה ושם עוצרים לנשנוש – והלאה לכפר הבא. תכלס אני לא צריכה יותר. אני פה בשביל לברוח, לא בשביל להנות. אז שיהיה פשוט פשוט פשוט. העובדה שהיה לנו מזג אוויר מושלם (בחדשות אמרו שזה היה הסופש הכי יפה מאז תחילת השנה) עוד שיפרה את הכל וצבעה את הימים שלנו בצבעים טיפה אופטימיים.

בגלל שהאיזור כזה מבוקש, במיוחד בסופי שבוע, ובגלל שהחלטתי לנסוע רק שבועיים לפני, בהרבה מקומות לינה מרכזיים ושווים באיזור כבר לא היה מקום. היינו צריכים לבחור בין להישאר במרכז הקוטסוולדס אבל להתפשר על רמת המלון, או לישון במלון שווה אבל קצת יותר רחוק ולנסוע כל יום בערך שעה ואפילו שעה וחצי. לא בלי התלבטות, בחרנו באפשרות השנייה. ישנו במלון ב-Bath, עיר המרחצאות המפורסמת, וממילא לקחנו את הימים באיזי ולא דחסנו יותר מדי אז לא הרגיש עמוס והנסיעות לא העיקו. ועדיין, אם הייתי מתכננת מראש, הייתי ישנה במקום יותר מרכזי.

אז ברוח האירווזיון שהיה בדיוק כשהיינו שם (אפילו הצבעתי לעדן!), קבלו את מצעד 10 הכפרים השווים של ה-Cotswolds (מתוך אלה שהיינו בהם):

1. Castle comb

כפר שהוא גלויה ושהמילה ציורי קטנה עליו. בסך הכל רחוב אח,ד אבל איזה רחוב. אם אתם אוהבים את סגנון הבנייה של האיזור, שזה כאמור בתי לבנים צפופים בצבע דבש, עם גגות משופעים וצמחיה מטפסת – הכפר הזה הוא קפסולה מרוכזת של הדבר האמיתי. ראינו שאפשר לקנות פה סל פיקניק ולעשות פיקניק בסביבה, אבל לא יצא לנו.

2. Chipping Campden

כפר מקסים ממש. רחוב ראשי ארוך מלא בתים צהובים מטופחים. יש פה חנויות, ומעדניות ומסעדות, ונעים להסתובב פה. יש שם גם כנסייה מרשימה בת 600 שנה עם בית קברות ליד, ששווה לעשות בו סיבוב ולו בגלל דרך גיזום העצים והנוף הירוק.

3. Snowshill

כפר פיצי אבל אותנטי ושמור, שהגיע למקום השלישי (המכובד!) ולא יותר מזה, רק בגלל שיש בו מסעדה אחת ואפס חנויות, ולכן הביקור בו קצר יחסית. אבל הבתים בו מושלמים, כמו תפאורה לסרט תקופתי, ולכן אל תפספסו אותו.

4. Bourton on the water

הכפר הזה הוא אולי הכי מפורסם באיזור, ונחשב לוונציה של הקוטסוולדס. ואכן, באמצעו עובר נחל שבו שטים ברווזים ומעליו גשרים חמודים. לא יודעת מה קדם למה – הפרסום למסחור או להפך – אבל בסוף השבוע שהיינו בו היו פה מיליון מבקרים וכל שני מטר יש חנות/דוכן/עגלה שמציעה גלידה. למרות שזה הכפר הכי תיירותי שהיינו בו, אל תוותרו עליו. יש פה חנויות ומסעדות, וכאמור מלא גלידריות, ואפילו מוזיאון של מכוניות מיני קופר (שלא נכנסנו).

5. The Slaughters

לא שם אידיאלי לכפר בריטי פסטורלי ושקט, אבל לפי גוגל מקור השם הוא בכלל במילה האנגלית העתיקה slough או slothre שפירושה אדמה רטובה או בוצית. הכפר הזה הוא בעצם שני כפרים צמודים, Upoer slaughter ו- lower slaughter, ושניהם שווים ביקור. אם יש לכם זמן, אז יש גם מסלול הליכה לא ארוך שמחבר ביניהם (שלא עשינו). למי שרוצה יותר אתגר, יש גם מסלול הליכה שמחבר ביניהם ל-Bourton on the Water הנ"ל (שגם אותו לא עשינו). בכל מקרה, שני הכפרים האלה מקיימים את כל חוקי הפורמט – בתי אבן קטנים בצבע דבש, נחל, גשר, גינות מטופחות והרבה מאוד ירוק. בניגוד לאזהרות, לא התקשינו למצוא חנייה באף אחד מהם. בכפר התחתון גם אכלנו ארוחת צהריים נעימה בשמש על המדשאה הגדולה של The Slaughters Inn.

6. Burford

כפר גדול יחסית, עם רחוב ראשי רחב ובו הרבה חנויות, מסעדות ובתי קפה. אם סוטים מהרחוב הראשי לסמטאות הסמוכות רואים בתי כפר יפים ומטופחים וכנסייה גדולה. זה הכפר הראשון שביקרנו בו כשהגענו לאיזור, ועוד לא ידענו מה מחכה לנו. כבר אז היה לנו נעים להסתובב ברחוב הראשי (שהיה עמוס יחסית במבקרים כי כאמור היה סופש) ולאכול ארוחת בוקר במסעדה קטנה שצופה על העוברים ושבים.

7. Bibury

ראיתי בגוגל ובכל ההמלצות ברשת שזה נחשב לכפר היפה ביותר באנגליה כולה, אבל נראה לי שזה טיפה מוגזם. זה כפר נחמד עם בריכת דגי טראוט באמצע (בתשלום) ומקום נחמד לארוחת צהריים (הגלגל של קתרין, אכלתי טראוט שבבוקר עוד שחה!) וזה פחות או יותר הכל. יש שם שורת בתים בסגנון המקומי המיוחד, שנקראת Arlington row, ונחשבת לאייקון של האיזור, אבל גם זה לטעמי טיפה מוגזם. ועדיין, שווה ביקור.

8. Broadway

כפר גדול יחסית (או שאולי זה לא כפר בכלל אלא מעין עיירה קטנה), עם היצע מכובד של חנויות ומסעדות ורחוב ראשי שכיף להסתובב בו. ממש קרוב לכפר יש את מגדל ברודווי (Broadway Tower), שלפי גוגל הוא "מבנה שטות אדריכלי" שהוקם ב-1797 רק כי הליידי קובנטרי הייתה מוכרחה לדעת אם אפשר לראות משואה שדולקת על הגבעה שעליה ניצב המגדל מהבית שלה שבווסטר (התשובה: כן). הכניסה למגדל עצמו עולה כסף, אבל נחמד לראות את המבנה מקרוב, ובטח שהכי כדאי לשלב את הביקור במגדל ובכפר. אומרים שלמגדל כדאי לבוא בשקיעה עם סל פיקניק. לא ניסינו אז לא יודעת להגיד.

9. Cirencester

זה הכפר/עיר המרכזי בקוטסוולד, והוא אכן גדול בהרבה מהכפרים שסביבו. במרכז הכפר/העיר יש כנסייה, שברחבה שלידה יש שוק בימי שני ושישי. ציפינו לשוק שווה, אבל הוא היה קטן ודי מצ'וקמק. בכפר/עיר עצמו יש מסעדות וחנויות אז אפשר להעביר שם שעה פלוס.

10. Stow on the wold, Kingham, Lacock

עוד שלושה כפרים שגם בהם ביקרנו ואין בהם שום דבר מיחד לכתוב הביתה, אז הם הגיעו למקום האחרון (והמכובד!). Stow on the wold הוא כפר לא גדול אך ממוסחר שבמרכזו כנסייה ומסביבה חנויות. נחמד, לא יותר. יש פה חנות של גבינות מקומיות, שלא ניסינו, וחנות מאפים מומלצת בשם הופמן שהיה רגיל לגמרי ולא הבנו על מה ההתלהבות. Kingham הוא כפר יפה ומטופח, אבל הבתים בו חדשים יחסית, כך שהוא לא כפר קוטסוולדי טיפוסי ולכן הדירוג הנמוך . בנוסף, אין בו אף חנות או בית קפה. Lacock היה המאכזב מכולם, שממש לא הבנו למה המליצו עליו. זה כפר לא מיוחד שאין בו את הבתים האופייניים לאיזור. כתוב שיש  בו גנים  יפים אבל היה סגור, ומבחוץ נראה מוזנח.

חשוב להגיד שיש בקוטסוולד מלא כפרים, ובטוח שיש כאלה שלא ביקרנו בהם והיו משפיעים על הדירוג. הכפרים שביקרנו בהם הם אלה שחזרו בהכי הרבה המלצות, ושהספקנו לדחוס בשלושה ימים, כך שאני רוצה לקוות שזה די מייצג את המיטב.

עוד מקום שווה שהיינו בו – הוא לא כפר אבל שווה אזכור – זה Blenheim Palace – הארמון שבו נולד וינסטון צ'רצ'יל. האמת, לא ציפינו לארמון כל כך גדול ולגנים כל כך מפוארים, וגם לא למגרשי חנייה כל כך גדולים ועמוסים באוטובוסים של תיירים. הופתענו ממש. בכל מקרה, הביקור במקום בתשלום וכולל ביקור בחדרים של הארמון (כולל החדר שבו נולד צ'רצ'יל ותערוכה מיוחדת עליו), ובגנים, שבהם אפשר לעשות ממש מסלולי הליכה. מקום ממש יפה, אבל לא זול אז תשקלו.

יחסית לטיול לא מתוכנן, זה היה מושלם. לא באמת הצלחנו להתחמק מיום הזכרון ותחושת הדכדוך הייתה איתנו כל הזמן (אפילו עצרנו את האוטו בצד לעמוד דום בצפירה), אבל המרחק איפשר לנו למנן את כמות השכול שצרכנו. במובן הזה, אני שמחה שנסענו. יאללה, לימים יפים יותר והלוואי שגם אצלנו מתישהו לפחות הייאוש יהיה נוח.