קמנו בבוקר ב-Lake Tekapo לגשם, שזה מצוין כי אנחנו בדיוק עפים מפה. זה כבר קרה כמה פעמים שבדיוק כשעזבנו מקום התחיל בו גשם, אחרי שבזמן שהותנו הייתה שמש מדהימה. למעשה נתקלנו עד היום בגשם רק בקורמנדל ובקווינסטאון, בימים בהם למזג האוויר הייתה פחות חשיבות בעינינו. באמת שהיה לנו מזל גדול עם מזג האוויר (ובאמת שמזג האוויר פה הוא נושא שיחה ראשון במעלה. המקום היחיד בעולם שראינו עד היום שמדברים בו כל כך הרבה על מזג האוויר היה נורבגיה).
אז הבוקר אנחנו עושים את הדרך ל-Christchurch, נסיעה של כמעט 3 שעות. לפי התחזית אמור להיות מעונן ורוח גם שם, אבל ככל שאנחנו מתקדמים מזג האוויר דווקא מתבהר וכשאנחנו מגיעים בצהריים השמש כבר זורחת וחם. מזל, כבר אמרתי?
אנחנו מתמקמים במלון ויוצאים לסיבוב בעיר. רושם ראשוני – עיר די מכוערת, שאיזורים רבים בה בשיפוץ. יש מתחם אוכל נחמד בשם Riverside Market, שמזכיר קצת את שרונה, וקצת חנויות אבל לא של מותגים מוכרים לנו (חוץ מ-H&M), וזהו. למרות שהיא ממוקמת על חוף האוקיינוס, אין טיילת או איזור בילוי על החוף והקרבה לים בכלל לא מורגשת. תכלס, מאוד מאכזב.
אנחנו מסתובבים קצת וחוזרים למלון. אלון רצה לאכול יפני לארוחת ערב, ואפילו את זה קשה למצוא פה. מחר יש לנו עוד יום בעיר (היום האחרון לטיול פה), ואנחנו מחליטים לנסוע מחוץ לעיר כי באמת שאין פה מה לעשות. בהתאם, גם לא היה מה לצלם.
את היום האחרון שלנו בניו זילנד אנחנו מקדישים לטיול ב-Akaroa שבחצי האי ליד קריסטצ׳רץ׳ (שעה וחצי נסיעה). זה איזור שהוא מעין מובלעת צרפתית בלב ניו זילנד. שמות הרחובות בצרפתית, לבתי הקפה קוראים ברסארי, ואפילו דגל צרפת מתנוסס פה בגאווה. חבל רק שהמאפים פה לא שמעו על זה וממשיכים להיות ניו זילנדיים מעפאנים… בכל מקרה בדרך לשם יש תצפית נפלאה על חצי האי (שיכלה להיות יותר נפלאה אם הייתה שמש) ומפעל גבינות עאלק צרפתיות.
Akaroa עצמה היא העיירה המרכזית בחצי האי ומאוד נעים להסתובב בה בין החנויות ובתי הקפה. לרוע המזל (טוב, יש גבול גם למזל שלנו), באמצע הטיול בעיר פתאום התחיל מבול, משום מקום, ש״אילץ״ אותנו להיכנס לאחד מבתי הקפה החמודים ולשתות שוקו חם (עם קרואסון ג'יפה) עד שיעבור זעם. כשנגמר הגשם (והשוקו) המשכנו להסתובב.
Akaroa נחשבת למקום טוב לצאת ממנו לשיט דולפינים אבל בגלל מזג האוויר כל החברות ביטלו את השיט להיום, אז לא הרגשנו שפספסנו משהו. מזל שלא הזמנו מראש.
בצהריים אנחנו חוזרים לקריסטצ'רץ', ואחרי סיבוב במרכז קניות די משעמם אנחנו נוסעים למלון. החלפנו מלון, כי המלון הקודם היה במרכז העיר ועכשיו אנחנו צריכים מלון בשדה התעופה. מחר מוקדם בבוקר אנחנו עוזבים את ניו זילנד ומתחילים את הדרך חזרה הביתה (עם עצירה לכמה ימים בסידני אוסטרליה, שכנראה תזכה לפוסט נפרד).
אפילוג
זהו. נגמר הטיול בניו זילנד. את השורות האלה אני כותבת בשדה התעופה, בהמתנה לטיסה לסידני. אני לא מאמינה שעבר חודש מאז שנסענו והמלחמה עוד לא הסתיימה, ביבי עוד לא עף והחטופים עוד לא חזרו. זה מצער אותי מאוד מאוד. כשנסענו התחילו הדיבורים על עסקה, והנה עבר חודש ולא זז כלום.
בכל מקרה, למתעניינים, זה המסלול שעשינו באי הצפוני (מימין) ובאי הדרומי (משמאל):
עוד מוקדם לסכם, בטח יהיו לי עוד תובנות בהמשך, אבל נזכרתי במשהו שרציתי להגיד, וזה שבזמן הטיול פה הרגשתי לפעמים שבאי הזה הכל קורה קצת באיחור ושהם לא לגמרי בקצב של שאר העולם. יש לי כמה ראיות, כבודו:
- בכל עיר, עיירה ועיירונת, לא משנה מה הגודל שלה וכמה תושבים יש בה, תמיד המבנה הכי גדול הכי מרכזי והכי מרשים יהיה הספרייה הציבורית. כאילו האינטרנט והקינדל עדיין לא הומצאו. בפעמים הראשונות כשנתקלנו בספריות הציבוריות האלה זה היה משונה, ואחר כך כבר ממש חיפשנו אותן בעיירות שביקרנו. לא היה מקום שבו לא הייתה ספריה.
- יש פה עדיין (מעט) חנויות שלדעתי אין כמעט בשום מקום בעולם כמו חנויות סריגה ותקליטים (ולא בקטע של רטרו) וכן, גם חנויות של קרוקס. ומלא חנויות ספרים.
- תיירים פה מטיילים עם הספר של Lonely Planet שפעם היה התנ"ך של המטיילים והיום מי מכיר אותו בכלל כשהכל באינטרנט ובאפליקציות.
- המוזיקה פה, גם בתחנות הרדיו ששמענו באוטו, גם במסעדות וגם בחנויות, היא תמיד משנות ה-80 (פול יאנג שולטטט). בעצם זה יכול להעיד דווקא ההפך, שהם הכי מתקדמים מכולם, והבינו כבר שזה העשור עם המוזיקה הכי טובה אבר. בכל מקרה, אנחנו מאוד נהננו מזה.
אה ועוד דבר לסיום סיומת: אם חשבתם (אולי גם בגלל הבלוג הזה) שניו זילנד היא המקום הכי טוב בעולם לחיות בו, תדעו לכם שהניו זילנדים עצמם (שאגב קוראים לעצמם kiwis) לא חושבים ככה, והתלונות שלהם ממש מזכירות את אלה שלנו. הם למשל מתלוננים על הממשלה, שקונה את קולות המאורים בתמורה לכספים ייחודיים שהיא נותנת להם; על זה ששכר הרופאים נמוך מאוד ולכן כל הרופאים הטובים בורחים לאוסטרליה; ועל זה שהחינוך גרוע ויש בעיה קשה של כנופיות צעירים שמטילה פחד על האזרחים (ניוזילנדים שפגשנו התלהבו מאוד משירות החובה שלנו בצבא וחשבו שזה הפתרון לבעיה שלהם:)). אז קחו את זה בחשבון לפני שאתם מתלוננים ו/או אורזים…
Been There, Done That 
יצא לי להכיר ניו זילנדים בטיולים מאורגנים שלי בארה״ב (בחברה אמריקנית) והייתי מודעת לזה שרבים מהם עוברים בשלב כזה או אחר לאוסטרליה כי מבחינת שוק התעסוקה אוסטרליה יש הרבה יותר אפשרויות כלכליות.
אנשים נוטים לשכוח שיש הבדל עצום בין לטייל במדינה מסוימת לבין לחיות בה. כמטיילים אנחנו לא צריכים לשכור דירה או לחפש עבודה או לעשות קניות בסופר או לנהל חיים באופן כללי.
ויש משהו מאוד נחמד בעובדה שניו זילנד קצת מיושנת. זה חלק מהקסם שלה בעיני 🙂
וקרייסטצ׳רץ׳ היא עיר שסבלה בעשור ומשהו האחרונים משתי רעידות אדמה מאוד רציניות ובריחה מאוד גדולה של תושבים שעברו למקומות אחרים, בין אם מפחד מעוד רעידות אדמה ומהעובדה שהתשתיות בעיר לא משהו בגלל שלוקח לעיר המון זמן להתאושש מאותן רעידות.
כן יש בעיר פארק נחמד עם גן בוטני.
אהבתיאהבתי
ככל שקראתי את הפוסטים שלך כך התאהבתי יותר בניו זילנד (ומראש התחלתי מנקודה שתמיד רציתי לטייל שם). אבל עכשיו הידיעה שבכל מקום יש ספרייה היא השכנוע האחרון – אני רוצה ניו זילנד!
אהבתיאהבתי
ידעתי שתאהבי את זה
אהבתיאהבתי