פוסט לפני צבא (וקצת רומא)

אני לא יודעת איך להגיד את זה ואני די נזהרת פה, כן? לא רוצה ליצור פאניקה, אבל לא נראה לי שצה"ל ערוך למה שהולך לקרות פה בעוד חודש בדיוק.

אני שומעת קצינים ופרשנים מדברים על עזה ועל גבול הצפון, אבל אף אחד לא מדבר על מה שחשוב באמת, על האירוע שובר השוויון, זה שיש לו פוטנציאל אמיתי לשנות את מאזן הכוחות במזרח התיכון. ואני לא מדברת על שינוי סתם. תאמינו לי, הדבר זה יכול להחזיר את נסראללה לבונקר ולגרום לאיראנים לארוז את הפקלעאות ולהתחפף מסוריה.

וזה לא שאין סימנים מקדימים לתרחיש הזה. כמו לפני מלחמת יום כיפור, גם עכשיו כל הרמזים על השולחן ורק צריך את הקצין האחד, זה עם הראש הגדול, שיתנער מהקונספציה ויבין שאם זה קונה פתאום מלא חולצות טי לבנות, נוסע לחו"ל כאילו אין מחר ומדבר על מידות של מדים – זה כנראה מתגייס בעוד חודש.

עכשיו, אחרי הפוסט הזה, אף אחד לא יוכל להגיד שלא היו התראות. הנה אני, סמלת במיל', מזהירה שזו תהיה טעות קולוסלית לא לגייס מילואים, לפרוס כוחות ולהגביר אימונים, כי כשהחיילת שלי תגיע לבקו"ם ותשאל את הקצין הראשון שיעיר לה על השיער / הנעליים / הטלפון אם הוא רוצה להירגע – אז באמת יתחילו לעוף פה טילים.

* * *

יש לנו עוד חודש (בנוסף לשבעה שכבר היו לנו) להתארגן ולהפנים שזה קורה. בתכל'ס נדמה שעד שהיא תתגייס כל החברים שלה כבר ישתחררו אבל היי, לפחות היא תוכל להתגאות בזה שאין חייל אחד במיט"ב שהיא לא דיברה איתו בטלפון! אין חייל אחד שם שלא אמר לה שהמייל שלה לא הגיע, שהבקשה שלה בטיפול, שתתקשר מחר או בעצם שלא תתקשר מחר, אם יהיה משהו כבר יתקשרו אליה. בואו, אם היו נותנים חייל מצטיין על המתנה סבלנית על הקו למענה אנושי במיט"ב, נראה לי שכבר היינו בדרך לבית הנשיא.

וזה לא רק היא, גם אנחנו במתח. אומנם את השירות הצבאי שלנו כבר סיימנו מזמן, אבל כמה כיף לדעת שאנחנו שולחים את הילדה שלנו לאותה מערכת מבולגנת ואטומה, שאולי היום יש בה מחשבים יותר משוכללים ואפליקציות מתקדמות, אבל הברדק הוא בדיוק אותו ברדק, ויד ימין עדיין לא יודעת מה יד שמאל עושה עד שכל מה שבא לך לעשות זה לתלוש שערות ולדפוק את הראש בקיר (זה מוריד פרופיל? חייבת לבדוק).

* * *

אז רגע לפני שמבצע "שוח איתן" יוצא לדרך ושנייה לפני שאני עושה קפיצה ענקית לשלב חדש ומרגש בהורות שלי, לקחתי אותה לטיול אמא ובת ברומא. והיה כיף גדול. באמת. היא פרטנרית מושלמת. זה היה בדיוק כמו לטייל עם חברה, מינוס הקטע שכל אחת משלמת על עצמה:)

הנה חמישה דברים שעשינו ובחיים לא היינו יכולות לעשות אם הבנים היו איתנו:

1. לקום מאוחר
2. להדליק את המזגן בחדר על חימום
3. לבלות חצי יום בזארה בלי רגשות אשמה
4. לאכול ארבעה ימים רק אוכל חלבי/צמחוני
5. להיכנס למסעדה שנראית נחמד בלי לבדוק עליה לפני זה המלצות

ביום הראשון התמקמנו במלון (Hotel Artemide – מיקום מעולה ואחלה שירות) ויצאנו לסיבוב ברגל. עשינו וי על מזרקת טרווי, שוק Campo di Fiori, הפנתאון, המדרגות הספרדיות ופיאצה נאבונה ונשמנו אוויר חו"לי.

ביום השני נסענו לוותיקן (זה המקום היחיד שנסענו אליו במונית. כל שאר הזמן הלכנו ברגל). הפחידו אותנו מאוד עם התורים בכניסה אז קנינו את הכרטיסים מראש באינטרנט והגענו מוקדם (ב-9:00) ותוך חמש דקות היינו בפנים. כשיצאנו אחרי כמה שעות היו כבר תורים מטורפים.

אז מה היה לנו בוותיקן? כאבו לנו הרגליים מהליכה בחדרים העצומים שלא כולם מעניינים, נתפס לנו הצוואר מלהסתכל על התקרה המהממת של הקפלה הסיסטינית Sistine Chapel, נשמטה לנו הלסת מהציורים היפהפיים בחדרי רפאל Raphael Rooms, ובטוח שגם יצאו לנו ורידים ברגליים מהעמידה בתור לבזיליקת סן פייטרו Basilica di San Pietro. אבל היה מעניין מאוד ואני ממש שמחה שהלכנו. לא לקחנו סיור מודרך ואפילו לא מדריך קולי, וגם לא הרגשנו בחסרונם. קראנו קצת באינטרנט על מה שמחכה לנו בכל חדר וזה הספיק לגמרי. הרגשנו תיירות תרבותיות למדי.

מהוותיקן הלכנו ברגל לגני בורגוזה דרך פיאצה פופולו (Piazza Del Popolo), סרקנו ביסודיות את רחובות הקניות Via Del Curso ,Via dei Condotti ועוד כל מיני ששכחתי את שמם, הסתובבנו בסמטאות הקטנות והמקסימות של שכונת מונטי Monti והיה כיף ממש.

ביום השלישי, שהיה יום שמש נפלא, ביקרנו בקולוסיאום, בעתיקות שלידו, בכיכר ונציה ונסענו לשכונת טרסטברה (Trastevere). ביום הרביעי אני כבר לא זוכרת מה עשינו, אבל נשבעת לא החמצנו שום דבר בעיר הזאת. בין לבין אכלנו במסעדות מצוינות כל מאכל איטלקי שאפשר להעלות על הדעת (חוץ מארנצ'יני. לא מצאנו ארנצ'יני בשום מקום), וכמובן – וי שופד טיל וי דרופד.

* * *

אז עכשיו צה"ל יקר, אתה יכול לקבל את הילדה המהממת שלי בהשאלה לשנתיים. אני מקווה שתהנה איתה לפחות כמוני, ומזהירה אותך לשמור עליה ולהחזיר לי אותה בריאה ושלמה. כי אם יש משהו שאתה לא רוצה, זה להסתבך איתי. תאמין לי, נסראללה ילד לידי והמנהרות של חמאס זה דוקים לעומת מה שאני אעשה לך אם לא תתייחס אליה יפה.

וטיפ קטן: אם מטפלים בה נכון – דואגים שלא יהיה לה קר, שתהיה בסביבה מקלחת (ורצוי גם מראה), ובעיקר אם מקפידים על קארמה טובה, אווירה חיובית והחלטות הגיוניות – יש מצב, צה"ל יקר, שאתה עומד לקבל את החיילת הטובה ביקום. מקווה שתהיה ראוי לה.

לכי לשלום ושובי בשלום , אהובתי.