יום #3: מאליבו, או רבאק, איפה אנשים גרים
הבוקר יצאנו לכיוון צפון, עושים אט אט דרכנו אט אט לעמק הסיליקון, שם אלון צריך להגיע לעבודה. נסענולאורך החוף של סנטה מוניקה, ובגלל שהיה יום שבת המון אנשים חנו לאורך הכביש וירדו לחוף. הייתהאווירה של הפנינג עצום.
קצת אחרי סנטה מוניקה הגענו למאליבו, ושוב עשינו את מנהג הסטוקרים וירדנו לחוף להסתכל על הבתים של המפורסמים. מתברר שעל פי החוק בקליפורניה, מי שיש לו בית על החוף בקו הראשון של הים הוא הבעלים גם של רצועת החוף שלפני הבית. אמה מה? הוא לא יכול להיות הבעלים של הים ששייך לכלל הציבור, מה שאומר שכולם יכולים לצעוד לאורך החוף על קו המים, אבל לא להתקרב לבית כי אז הם ייחשבו למשיגי גבול.
ירדנו לחוף והתחלנו ללכת לאורכו. היה מקסים מקסים. ראינו בתים מהממים! כל כך מפוארים, קרובים למיםומיוחדים שאי אפשר היה להימנע מלדמיין את החיים בבית כזה. גם חוף הים מקסים והילדים לא התאפקו ונכנסו למים. הנה כמה תמונות של בתים ושל ילדים על החוף.
משם המשכנו צפונה לסנטה ברברה וטיילנו קצת על המזח. סנטה ברברה קצת יותר ספרדית ממאליבו. הבתים לבנים עם קשתות והאווירה שם יותר ים תיכונית. ככה נראה החוף:
אחרי סנטה ברברה נסענו ל-Solvang, שזה כפר בסגנון דני (מדנמרק) שתקוע באמצע קליפורניה. עם תחנותרוח, מאפים דנים וכל הסיפור. נראה ומרגיש קצת כמו מקום של תיירים אבל מאוד מאוד מיוחד, ובטח לאמשהו שאתה מצפה לראות באמריקה:
מאחר שהכפר הזה הוא כבר לא לאורך החוף היה חם בטירוף. מאחר שאלון שכח למלא דלק כשיצאנו מסנטה ברברה נשארנו בלי דלק. מאחר שהמחוג היה הרבה מתחת לאפס היינו בטוחים שניתקע בדרך. מאחר שהיינו בטוחים שניתקע בדרך, אלון קודם כל כיבה את המזגן. אחרי כמה דקות של מתח ואגלי זיעה הגענו לתחנת דלק ומילאנו. היה מלחיץ ממש.
מכאן כבר עשינו את הדרך למלון שיקדם אותנו קצת יותר צפונה. מחר מגיעים לכרמל ומונטריי.
Been There, Done That 