אוכל ביפן

סושי, ראמן, קובה

(אז מתברר שכתבתי אבל שכחתי להעלות את הפוסט הזה. מאחר שגם אני כבר לא עומדת בקצב הנסיעות שלי השנה ותכף כבר צריכה להעלות פוסט על טקסס, אני סוגרת את הפינה הזאת עכשיו):

ארבעת אבות המזון בארץ השמש העולה הם דגים, בשר, אורז ואטריות. או ברוח חג הפסח הבא עלינו לטובה: כל מי שלא אמר את שלושת אלה לא יצא ידי חובתו – סושי, ראמן, קובה ביף.

אנחנו, ברוך השם, יצאנו ידי חובתנו ועוד איך. לא סתם, צדיקים גמורים יצאנו. עקב חוקים נוקשיםבמיוחד שקבע המפקד לא אכלנו שום אוכל מערבי, והאמת שגם לא הייתה סיבה כי האוכל המקומי ממשטעים וטרי וקשה לי להאמין שאפשר ליפול בו. לפני הכתובות, הנה 10 דברים שלמדתי על  האוכל ביפן:

1. בין קובה ביף לואגיו: הבקר היפני נקראה ואגיו (Wagyu) וקובה ביף הוא בשר ואגיו שגדל במחוז קובה (Kobe). הבשר עצמו (בין אם ממחוז קובה או ממחוז אחר) מדורג לפי אחוז השומן שבו ופרמטרים נוספים שקטונתי מלהבין, אבל מה שאתם צריכים לדעת הוא ש-A5 הוא הדירוג הגבוה ביותר,אחריו A4 וכו'. הנתחים מהדירוג הגבוה אומנם עולים יותר אבל שווים כל גרוש.  באמת, טעם גן עדן.

2. בין טונה ל Toro: תשכחו מהטונה האדומה שמגישים אצלנו במסעדות וגובים עליה מלא כסף. זו, כך מתברר, נחשבת לטונה מסוג הנחות ביותר. הטונה האיכותית היא בכלל ורדרדה בהירה, ומקורה בבטן של דג הטונה. לבטן הטונה יש חלק שמן (O-Toro) וחלק חצי שמן (Chu-Toro). שניהם טעימים למות. תשמעו לי, אל תבזבזו מקום בקיבה על הטונה האדומה.

3.איך אוכלים סושי: אומנם רוב האנשים אוכלים סושי עם צ'ופסטיקס, אבל מתברר שמותר לאכול אותו גם עם היד. זה שימושי בעיקר כשמקבלים חתיכה עצומה בגודלה (או יותר נכון בגובהה) שאין דרך אחרת לאכול אותה. כמובן שאפשר לפרק את המגדל חתיכה חתיכה עם המקלות, אבל זה הורס את כל הכיף.

4.איך אוכלים ראמן: הדרך היפנית לאכול ראמן היא עם הכף והצ'ופסטיקס ביחד. מעלים אטריות מהקערה עם הצ'ופסטיקס, מצמידים אותם לכף שהעלתם במקביל עם המרק – ואוכלים ביחד. מבטיחה לכם שאחרי הראמן הראשון תבינו למה במסעדות מחלקים לכל סועד מגבת חמה בתחילת הארוחה. זה שימושי מאוד עם כל השפרצות המרק.

5.איך אוכלים מרק מיסו: הדרך היפנית לאכול מרק מיסו היא לשתות אותו ישר מהקערה. אה, והיפנים לא אוכלים את המיסו כמנה ראשונה כמו אצלנו, אלא שותים אותו בתום הארוחה אחרי האוכל.

6.אין ספרייט: בשום מקום, למעט בשדה התעופה לא הצלחנו להשיג ספרייט, בטח שלא דיאט ספרייט. היפנים שותים בארוחה תה ירוק או מים, ואם תבקשו תוכלו לקבל בתשלום בירה או לפעמים גם קולה, אבל לא ספרייט.

7.קשה להתמצא: קשה מאוד למצוא מסעדות ביפן לפי כתובת, בעיקר בסמטאות הקטנות בערים, שאין להן שמות ובטח שלא מספרים. הדרך הכי טובה לעשות את זה – ובכלל לנווט ברחובות טוקיו וקיוטו -היא עם תוכנת ניווטים כלשהי כמו האפליקציה של Google maps. מכניסים את שם המסעדה, ומקוויםלטוב. אגב, אם הגעתם למקום הנכון ואתם לא מוצאים את המסעדה, אולי זה בגלל שהיא בקומה 7. אל תתייאשו לפני שתסתכלו ברשימת בתי העסק שבבניין.

8.בכל המסעדות יש תור: בהתחלה חשבנו שזה סימן שהמקום שהגענו אליו מעולה במיוחד, אבל מהר מאוד למדנו שבכל מקום יש תור. לא משנה מה השעה ביום, יש תור. בחלק מהמקומות יש ספסלים בחוץ, חימום וכו' לממתינים, ובאחרים פשוט עומדים בטור בצמוד לקיר המסעדה. אגב, הגירסה הישראלית לתור – שאחד שומר מקום וכל השאר מסתובבים וחוזרים כשהתור מתקרב – מאוד לא מקובלת פה ואפילו נחשבת לא מנומסת. אבל התור מתקדם ממש מהר, כי גם מסעדות הראמן וגם הסושיות הם מקומות שאוכלים והולכים.

9.מכונות תשלום: כמעט בכל מסעדות הראמן התשלום נעשה מראש ובמכונה. יש תפריט עם מחירים, לכל מנה יש מספר ובמכונה מקישים את מספר המנה שבחרתם ומכניסים כסף לפי המחיר (המכונות מחזירות עודף). כשמתיישבים מוסרים את הפתק שהמכונה מוציאה ומקבלים את המנה שהזמנתם.

10.האוכל לא יקר: בניגוד למה שנהוג לחשוב, האוכל ביפן לא יקר בכלל (אלא אם אוכלים קובה ביף, ואת זה הרי לא תעשו כל יום). כך למשל מנת ראמן – שהיא לגמרי ארוחה מלאה – עולה 800-1300 ין (25-45 שקל), ארוחה זוגית בסושיה עם מסוע (Kaitan sushi) עולה כ-4,000 ין (140 שקל), או6,000 ין (200 שקל) אם הגעתם ממש רעבים. תוסיפו את העובדה שלא צריך להשאיר טיפ, ותראושיצאתם בזול. עם זאת, לפעמים המחיר בתפריט לא כולל מס בשיעור 8%, אז צריך  לשים לב.

---

המקומות שאכלנו בהם וכדאי גם לכם: ( ** = ממש ממש מומלץ)

קיוטו:

Hiro Gion Yamana-an – מסעדה שבה לכל שולחן יש גריל קטן (Yakiniku) ומציעה כמה אופציות של Fix meal

Otsuka (**) – בשר ואגיו A5 במחיר סביר ליד יער הבמבוקים ב-Arashiyama 

אוסקה: 

Ramen Jinsei jet – ראמן על בסיס ציר עוף (להבדיל מציר חזיר) ליד תחנת הרכבת Fukushima (כשיוצאים מהתחנה פונים שמאלה ושמאלה)

טוקיו: 

Mutekia ramen – ראמן על בסיס ציר חזיר ברובע Ikebukuru

Rokurinsha ramen – ראמן על בסיס ציר חזיר בתחנת הרכבת Tokyo station

Himawari sushi (**) – סושי על מסוע ברובע Shinjuku, לא רחוק מתחנת הרכבת

Han No Daidokoro – מסעדת בשר ברובע Shibuya

Tsukiji Fish Market – אין מקום ספציפי, אבל זה לגמרי ה-מקום לאכול דגים טריים 

כמו שאפשר לראות, אצל ג'ירו (Jiro) לא אכלנו. חשבנו על זה, התלבטנו, ובסוף החלטנו שלשלם 36,000 ין לאדם (1,200 שקל) זה לא סביר. בהתחשב ברמת הסושי הגבוהה שאכלנו בסתם מסעדות ברחוב, קשה לי להאמין שזה שווה. אם בכל זאת תחליטו ללכת, קחו בחשבון שצריך להזמין מקום הרבה זמן מראש כי ההזמנה לכל חודש נפתחת ב-1 בחודש שלפני (כלומר כדי לאכול ב-15 ביוני, צריך להזמין מקום ב-1 במאי). הראשון שהולך שיספר איך היה:)