גדול ביפן

הילד בן 50. תודה לאל אין לו חום גבוה, אבל מתברר שקרייבינג לראמן זה לא פחות גרוע. תאמינו לי, אם זה מדבר על ראמן, חושב על ראמן, מכין כל שבוע ראמן ודורש לבדוק את כל מסעדות הראמן בתל-אביב – זה כנראה גם נוסע בסוף ליפן. 

אז הנה אנחנו, שנתיים וחצי אחרי הפעם האחרונה שנסענו לחו”ל לבד, ומשהו כמו אלף שנה מאז שנסענו יחד לטיול של יותר מוויקאנד, יושבים בלאונג' של אל על ומחכים לטיסה לאוסקה. בתוכנית: שבועיים בלי הילדים, בלי עבודה (או שתיים, תלוי על מי מדברים), עם המון פריחת דובדבן ועם מסלול שאלון הפיק מא' ועד ת' – שזה כשלעצמו חידוש מרענן, כי עד היום זה תמיד היה תיק שלי.

 אבל כשאלון מארגן טיול, זה לא כמו שאתם או אני מארגנים. הו לא. הנה למה:

לפני חודשיים:

•  הוא: אני רק רוצה להגיד, שכשנהיה ביפן לא נאכל שלוש ארוחות ביום.
•  אני: בטח ממי, אם אוכלים ארוחת בוקר גדולה אז לא צריך גם צהריים. אפשר לחטוף משהו קטן ולחכות לערב.
•  הוא: לא הבנת, התכוונתי שנאכל לפחות ארבע.

לפני חודש:

•  הוא: מתי את חושבת הכי מוקדם שתוכלי להתעורר בבקרים?
•  אני: 8?
•  הוא: אז תהיה לנו בעיה, התוכנית שלי בנויה על השכמה ב6.

 לפני שבועיים:

•  הוא: יש לי בשורה טובה ובשורה רעה. מה את רוצה לשמוע קודם?
•  אני: את הטובה.
•  הוא: הצלחתי לצמצם למינימום את רשימת המסעדות לטיול.
•  אני: נהדר. אז מה הבשורה הרעה?
•  הוא: שאחרי הצמצום יש לי ברשימה 97 מסעדות.

ואחרון חביב לפני יומיים: 

•  הוא: רק שתדעי שאני מתכנן בטיול הזה לעשות ניסוי אנושי פורץ דרך.
•  אני: איזה ניסוי?
•  הוא: אני מתכוון לבדוק כמה ארוחות אדם מסוגל לאכול בתנאים של תת-שינה.

מניחה שהבנתם את התמונה. אם לא אעלה פה בימים הקרובים תמונות של פגודות, פריחה, נופים ומקדשים, תדעו שזה בגלל שאני שוב תוקעת סושי/ראמן איפשהו.

בהזדמנות זו, רגע לפני שאנחנו עולים לטיסה, אני מבקשת שתזכרו אותי רזה וחטובה. נראה לי שבניגוד לאנשים אחרים שחוזרים עם over weight במזוודה, לנו כשנחזור יהיה כזה במותניים.

אה, ולמי ששמע בימים האחרונים שאלון הזמין לי מסאז' בלאונג' והציע לי לא ליפול בפח כמו בפעם הקודמת, אעדכן שהיה מסאז' והוא היה מצוין. וברור שמייד אחר כך גם הייתה הצעה לשידרוג לביזנס, איך לא, אבל הפעם הוא לא העז ללכת לבד – ושידרג את שנינו !!! יוהו, נשמע לי כמו התחלה מצוינת לטיול.

…stay tuned