החודש העשירי: יהדות

כבר כמה שבועות שאיתמר זורק מדי פעם לחלל החדר את המילים "שמע ישראל". נשמע בום חזק? "שמע ישראל". מישהו מבהיל אותו? "שמע ישראל". נראה לי שזה בהשראת בית הספר החדש שלו, אבל בינתיים אני לפחות מתנחמת בזה שהוא לא מוסיף גם את תנועת היד הפרוסה על החזה, תוספת שהייתה הופכת אותו אוטומטית לבר-אימוץ במקום בר-מצווה.

עם הנתונים האלה אולי היה מתבקש שהחודש העשירי יהיה דווקא חודש ערסים, שבו נלמד את הילד לשתות עם הזרת למעלה, נקנה לו שרשרת של "חי" ונלך יחד להופעה של איל גולן, אבל אנחנו החלטנו לקחת את זה לכיוון קצת אחר: יהדות.

כן, החודש העשירי הוקדש לנושא שבדרך כלל רחוק מאוד מחיי היומיום שלנו, אבל בניגוד לערסים, את זה רצינו שאיתמר יכיר. ולו כדי שבפעם הבאה כשהוא יגיד "שמע ישראל" הוא יידע מה הוא אומר.

אז יהדות איט איז. באופן לגמרי לא מובן מאליו איתמר הבהיר כבר בשלב מאוד מוקדם שהוא לגמרי בעניין של לעלות לתורה בבית הכנסת, אולי כי הוא ראה חברים עושים את זה ובא לו גם. אם הוא היה מוותר לא נראה לי שהיינו מתעקשים, אבל ברגע שהוא החליט שהוא רוצה – כיבדנו את רצונו.

לפיכך, כצעד ראשון בחודש היהדות רשמנו אותו לחוג עלייה לתורה שבו מלמדים אותו את הברכות ואת הפסוקים שהם חלקו בפרשת השבוע. אם פעם היית הולך לרב עם טייפ וקסטה והוא היה מקליט לך את הפסוקים (אח, זוכרים שהיה צריך ללחוץ play ו-record ביחד?) כדי שתלמד אותם בבית, היום יש חוג. שמונה מפגשים של שעה, שבהם לומדים את הטעמים (היום מקליטים את זה בטלפון כמובן) לצד מושגים כלליים ביהדות. מתברר שדווקא בבית כנסת הרפורמי שבו איתמר הולך לעלות לתורה החוג הזה הוא חובה.

חוץ מהפסוקים והטעמים איתמר למד שם למשל על ההבדל בין רפורמים לקונסרבטיבים, על חלוקת התורה לפרשות וכו'. הוא גם נפגש עם סופר סתם ולמד על העבודה שלו, ובאחד השיעורים הרב לימד אותו את ההמשך של אותו "שמע ישראל" מתחילת הפוסט ואת החשיבות של הפסוק ביהדות. אכן, סגרנו מעגל. אומנם אחרי כל מפגש איתמר דיווח שהיה משעמם וש"הרב חופר", אבל אני בטוחה שמשהו בכל זאת מחלחל – וטוב שכך: שיידע המון דברים שלעולם לא יהיו לו שימושיים.

הכי נחמד זה שמאז שהוא התחיל ללמוד, אפשר לשמוע את איתמר מדי פעם מתאמן בבית בשירת פסוקים מהפרשה שלו, פרשת "בוא", כשאוזניות דבוקות לו לאוזניים והוא מסלסל ממש כמו ג'קי מקייטן הקטן. מי היה מאמין…

לקראת הבר מצווה, ובמסגרת החודש, איתמר גם הלך עם סבא עמי לקנות טלית וכיפה. איתמר בחר לעצמו טלית תכולה וכיפה לבנה וגם תיקי קטיפה לכל הדברים האלה ולתפילין. את התפילין עצמם לא קנינו, ואיתמר ישתמש בתפילין של סבא יעקב ז"ל. חייבת להודות שעם כל הציניות, מאוד מרגש אותי שאיתמר יניח את התפילין של אבא שלי (שבתכל'ס לא השתמש בהם מי יודע מה בעצמו, ועדיין).

מה עוד היה לנו? בשנת הבת מצווה של שחר הלכתי איתה לעשות שבת אצל חן ואוהד. הפעם החלטנו להתמקד בקבלת שבת כהלכתה. אז הזמנו את משפחת אמזלג לעשות איתנו שבת, וביקשנו מדודו, דתל"ש ואיש אשכולות, לספר לאיתמר קצת על יהדות בכלל ועל בר מצווה במגזר בפרט. דודו הגיע מצויד היטב בספרי תלמוד ומשנה, והדריך אותנו בנבכי הקידוש וברכת החלה. אחר כך, בין מנה למנה, הסביר קצת לאיתמר על סדרי המשנה, פרקי אבות ושאר מרעין בישין. היה חגיגי ונעים.

אחר כך יצאנו כל המשפחה לטיול בגן הלאומי ציפורי. היה יום מקסים והמקום באמת יפה. זכרתי שכשהייתי ילדה ממש קטנה אבא שלי היה לוקח אותנו לעשות בציפורי הקפות של שמחת תורה, אבל לא זכרתי שהייתי שם חוץ מזה. אחרי שקראתי שיש שם בית כנסת עתיק, מהמאה ה-5 לספירה, שהשתמרה בו רצפת פסיפס עם ציורים של גלגל המזלות ושל עקידת יצחק, חשבתי שיהיה נחמד לשלב טיול לשם במסגרת החודש.

ציפורי (ליד נצרת), היא עיר יהודית מתקופת החשמונאים, שהשתמרה יפה בעיקר כי לא מרדה ברומאים אז הם לא החריבו אותה. ובאמת, הפסיפסים שם ממש יפים ומיוחדים. הטעות היחידה שלי הייתה שנתתי לאלון את המפה שמקבלים בכניסה וביקשתי ממנו לנווט את דרכנו באתר. למרבה הצער (אבל לא באופן שהיה בלתי צפוי) הוא פירש את הבקשה כאילו הוא צריך לנווט אותנו הכי מהר למסעדה הקרובה, וכך יצא שסיירנו את כל האתר – אבל דילגנו על בית הכנסת. כשהבנתי את זה היינו כבר באוטו בדרך החוצה, ואף אחד לא רצה להסתובב ולחזור. קראתי "שמע ישראל" תוך גלגול עיניים וויתרתי.