החודש התשיעי: ארה"ב

אחרי שקראתם בזמן אמת על קורותינו באמריקה, לא נותר הרבה להוסיף על החודש התשיעי שהוקדש כולו לטיול. הקוראים הערניים שמו לב – והעירו – שלא המשכתי לכתוב אחרי שירדנו מהקרוז, אז זו ההזדמנות.

כשחזרנו לנמל היו לפנינו עוד שלושה ימים וחצי לפני שנחזור הביתה (ימים #18-#21). תיכננו להקדיש אותם לפארקים באורלנדו, והתלבטנו לאילו פארקים ללכת. Disneyworld נפסל על סעיף מיצוי וגיל. אם לא מספיק שהיינו אחרי ארבעה ימים צפופים עם כל הדמויות של דיסני בקרוז, אז הילדים גם היו כבר פעמיים בדיסנילנד בקליפורניה. למעשה, כולם הסכימו פה אחד שהם גדולים מדי בשביל הפארק הזה.

אפשרות אחרת הייתה ללכת למרכז החלל על שם קנדי בקייפ קנברל. אף אחד מאיתנו לא היה שם, אבל היה ברור שזה יעניין בעיקר את איתמר, ואולי טיפה את גיא. אחרי שקראנו על זה קצת הבנו שזה די משעמם – יותר מוזיאון ופחות ריידים. הכלל הבסיסי שנקבע באותו רגע היה "No Rides – No Go".

שקלנו גם את Sea World, אבל איתמר הפתיע כשהודיע שהוא לא רוצה ללכת לשם כי כל הקטע עם הלוויתנים והדולפינים הוא התעללות בבעלי חיים. אז ויתרנו. בלי הרבה קושי, כי למעשה גם שם הם כבר היו (חוץ מגיא שעוד לא נולד אז).

בסוף בסוף, אחרי התלבטות ומחקר מקיף באינטרנט, בחרנו בפארק המים Wet n' Wild, ובשני הפארקים של Universal שהם צמודים זה לזה, אבל אם אפשר לעשות מהם שני פארקים נפרדים ולקחת כפול כסף אז למה לא.

את היום הראשון הקדשנו לפארק המים Wet n' Wild. הסיבה העיקרית הייתה שירדנו מהאוניה רק ב-10, ולהגיע בשעה הזאת לפארקים של יוניברסל זו טעות. לעומת זאת פארק המים נפתח רק ב-10 אז זה התאים. באופן מפתיע היינו כמעט לבד בפארק. אומנם היה יום שני, אבל לא העלתי על דעתי שיהיה כל כך ריק.

עשינו את כל המתקנים כמה פעמים שרצינו, וברוב המכריע של הפעמים לא היה בכלל תור. אלון, זהיר לאור ניסיון העבר, חיכה שנעשה כל מתקן ונודיע לו אם זה מתאים גם לגב שלו, ורק אז התגלש גם. אגב, באורלנדו יש המון פארקי מים, והסיבה העיקרית שבחרנו דווקא ב-Wet n' Wild היא שיש שם יחסית מספר גדול של ריידים משפחתיים, כמו למשל אבובים לשלושה או לארבעה שהיו לנו לפחות הכי כיפיים.

שיא הביקור בפארק היה המתקן הזה, שנקרא Bomb Bay:

זה מתקן בגובה שש קומות שבו אתה נכנס לתא קטן, "קפסולה", ואז הרצפה נפתחת ואתה עף למטה כמו טיל. לידו יש את אותה מגלשה רק בלי התא, שבה אתה פשוט שוכב על הגב ונדחף למטה. איתמר דיבר ימים שלמים על איך הוא יעשה את הקפסולה, אבל למרבה הצער ביום שאנחנו היינו הקפסולה לא עבדה. זה לא הפריע לו לעשות את המגלשה הצמודה – פעמיים (לא צילמנו כי המצלמה הושארה בלוקר).

זה היה מדהים כשלעצמו שהוא עשה את זה, אבל מה שהיה מדהים יותר זה שבפעם הראשונה הוא שכח את העצה הכה חשובה שאלון נתן לו – להצמיד רגליים (מניחה שגברים יתחברו יותר לעניין הזה). ובאמת כל האנשים שהסתכלו על איתמר הגיבו ב"אוווו" ו"אחחחח" בשעה שהוא עשה את דרכו למטה במהירות שיא וברגלים פשוקות…

כשגיא ראה את איתמר מתגלש, הוא החליט שגם הוא רוצה. לא האמנו שהוא יעשה את זה, אבל הוא התגלש כמו גדול. פעמיים. ובכלל לא הבין למה אומרים שזה מפחיד (וזה אותו ילד שלמחרת יבכה ברכבת שדים).

למחרת הלכנו ל-Universasl Studiod. מזג האוויר היה איום וירד גשם כל היום. אני מניחה שזה קשור גם למזג האוויר המחורבן – אבל לא רק – ובכל מקרה המסקנה שלנו היא שהפארק הזה מאוד מאכזב. אין שם מספיק רכבות הרים, ואחת שמאוד חיכינו לה הייתה סגורה. בכלל, מאז שהמציאו את טכנולוגיית ה-3D הפארקים, חוץ מ- Six Flags נגיד – הפכו את רוב המתקנים לכאלה שאתה יושב על הכיסא והמסך זז מולך כאילו אתה ברכבת הרים. אני מניחה שמבחינת המקום זה הרבה יותר זול וגם הרבה יותר בטיחותי, אבל בשבילנו זה הרבה פחות כיף.

מה בכל זת שווה שם: קודם כל רכבת השדים Revenge of the Mummys, שמשום מה הפחידה את גיא מאוד. זו רכבת שכולה בחושך, ומדי פעם רואים איזו מומיה או מפלצת, אבל לא זה מה שמפחיד – מה שמפחיד זה הלופים שהיא עושה בחושך. חוץ מגיא כולנו מאוד מאוד נהננו מזה.

המתקן של הסימפסונים – רכבת הרים שהיא בעצם סרטון 3D – היה מהנה לחלקנו, וכך גם המתקן של Man in Black שצריך לירות בו בחייזרים והבנים אהבו. לעומת זאת במתקן של המיניונים, שהוא הכי חדש ויש בו תמיד תור ארוך, כולנו הסכמנו שהיה משעמם נורא ובסרט 4D של שרק כולנו נרדמנו…

בפארק יש גם החלק החדש יותר של מתחחם הארי פוטר (החלק השני הוא בפארק הצמוד) שלדעת כולנו הוא הרבה פחות כיפי מהחלק השני. אגב, בחנות השרביטים שם מוכרים שרביט כמו של הארי פוטר, היינו חתיכת מקל עץ או פלסטיק, תלוי בדגם שבוחרים. יש איזה שמונה דגמים שמהם אפשר לבחור, וכל אחד מהם נמכר במחיר הבלתי יאומן של …. 40 דולר! לחתיכת מקל!

למחרת הלכנו לחלק השני של הפארק, Island of Adventure. מזג האוויר השתפר מאוד, וכך גם ההנאה שלנו. הפארק הזה היה הרבה יותר מוצלח בכל קנה מידה – גם יותר רכבות הרים וגם יותר מתקנים שווים אחרים. התחלנו מהחלק המבוקש של הארי פוטר, שנמצא בקצה הפארק אבל כדאי להתחיל ממנו אם רוצים להימנע מתורים. יש שם שתי רכבות הרים מעולות, שעושות לופים לכל הכיוונים, למשל כאלה:

עשינו את שתיהן, ואז דיווחנו לאלון שהוא יכול לעשות גם ואני נשארתי עם גיא, אז יצא שהילדים עשו את זה ארבע פעמים… מזל שהגענו מוקדם, כי אחר כך היו תורים ארוכים מאוד.

בחלק שהארי פוטר יש גם מתקן שנקרא Harry Potter and the Forbidden Journey . זה אומנם מתקן ששייך לאסכולת היושבים בכיסא, אבל הוא עשוי מעולה! גם הסרט באיכות מדהימה, וגם הוא ממש מקיף אותך וגם הכיסאות בכל זאת נוסעים כמו רכבת הרים קלה. בקיצור, שווה.

בפארק הזה יש גם שלושה מתקני מים כיפיים מאוד, אבל כדאי לעשות אותם בסוף כי נרטבים ממש, כמו אלה:

יש שם גם איזור שלם של גיבורי על, עם מתקן של ספיידרמן וגיבורי על שמסתובבים ברחוב. לילדים בגיל של גיא זה היה גן עדן של ממש. הוא אשכרה לא ידע לאן להסתכל קודם ורק רצה להצטלם עם כולם.

וטיפ אחרון לפארקים של יוניברסל: אם אתם מגיעים לשם, תורידו קודם את האפליקציה שמראה בזמן אמת כמה זמן תור יש בכל מתקן. זה יעזור לכם לתכנן נכון את היום.

ביום האחרון, לפני הטיסה לניו-יורק ומשם הביתה, הספקנו לעשות עוד קצת שופינג באאוטלט הגדול של אורלנדו. לפינאלה קיבלנו רגעים קלים של התקף לב, כשבשדה התעופה של אורלנדו התברר שהטיסה לניו-יורק נדחית בחצי שעה, ואז בעוד שעה וחצי, כי מזג האוויר בניו-יורק סוער. במקביל התבשרנו שהטיסה מניו-יורק לישראל מקדימה בחצי שעה. מה שאומר שבמקרה הטוב יש לנו שעה וחצי לאסוף את המזוודות, לנסוע לטרמינל של אל על, לעשות צ'ק אין וביטחון. אפשרי? אולי. קל? ממש לא.

אניווי, בטיסה לניו-יורק אלון ואני סיכמנו שמיד עם הנחיתה אני ארוץ עם גיא לדלפק של אל על, ובמילים שלו "את נשכבת על הדלפק ו/או על המסלול, מה שיותר נוח לך, ומונעת מהטיסה להמריא עד שאנחנו מגיעים". בינתיים הוא והגדולים ירוצו להביא את כל המזוודות (משהו כמו 5, שמי יודע כמה זמן ייקח להן לצאת) וינסו להגיע בזמן לטיסה. "אם אנחנו לא מגיעים, את עולה על הטיסה עם גיא ונתראה בארץ", היו מילותיו האחרונות…

לעשות סיפור ארוך קצר, הם הספיקו וטסנו כולנו יחד. היה לחוץ. התנחמנו בעובדה שמייד כשהמראנו קראנו שהוריקן אדיר עומד לתקוף את חופי מזרח ארה"ב באותו סופ"ש.

אז אלה היו פעילויות החודש של איתמר. ומשימות? היו לו שתיים: האחת ללמוד את שמות 50 המדינות של ארה"ב ולסדר אותן על המפה. האמת, זה קשה. גם אני לא יודעת את כולן. אחרי הטיול הוא הצליח למקם את המדינות שהיינו בהן ואת אלה שלאורך החוף המזרחי והמערבי + הוואי ואלסקה. המדינות שבאמצע (חןץ מטקסס) היו יותר מדי עבורו, וכאמור גם בשבילי. היחיד שיודע מי נמצאת איפה זה אלון.

המשימה השנייה הייתה לצלם 10 תמונות סלפי מאתרים אטרקטיביים בטיול ולהעלות אותן לאתר שלו (כן, אנחנו ממשיכים עם זה…). אחרי שבניו-יורק הוא קנה לעצמו מוט סלפי, המשימה הזו הייתה הרבה יותר קלה.

כבר כשחזרנו היה ברור לי שאחרי החודש הזה תהיה נפילת מתח בשנת הבר מצווה, שהרי שום פעילות לא יכולה להשתוות לזה. למזלנו יש רק עוד שלושה חודשים…