החודש החמישי: ספורט וחלל

החודש החמישי בשנת הבר מצווה של איתמר הוקדש לשני נושאים שקרובים מאוד לליבו, אבל חשבתי שכל אחד מהם בנפרד לא מחזיק חודש שלם. אז החיבור ביניהם אולי היה קצת לא טבעי, אבל בפועל יצא לנו חודש מאוד נחמד ומעשיר.

המשימה הראשונה של איתמר הייתה להעביר לכל המשפחה אימון כושר בפארק. עם כל אימוני הכדוריד והכדורסל שלו היה ברור שאיתמר שולט ברזי החימום, אבל היה מעניין לראות אותו עושה את המעבר מסטטוס של חניך לסטטוס של מאמן – ועוד כזה שצריך להפעיל את המשפחה שלו.

וכך יצא שבאחת השבתות לבשנו כולנו בגדי ספורט ונסענו לפארק אפק. באותה שבת הייתה במקום תערוכת מכוניות עתיקות וחשבנו שיהיה נחמד לשלב. אז אחרי שהסתובבנו בין המכוניות העתיקות ואופנועי ההארלי דיוידסון (ולא התחמקנו גם מהבעלים שלהם המשופמים ובעלי הצמה הדקה), ואחרי שסיירנו בשרידי מבצר אנטיפטרוס (לא הייתי שם מיליון שנה), הלכנו לפינה מוצלת ואיתמר התחיל את החימום.

אחרי שהוא עשה לנו סדרת תרגילים כל אחד קיבל הזדמנות להוסיף תרגיל משלו, וכך יצא שעשינו לא מעט תרגילים, כולל ריצה, כפיפות בטן וגם טיפוס על עצים ושולחנות (כן, אל תשאלו).

אחר כך אלון לקח את איתמר לשיעור גולף במועדן בגעש. הוא לימד אותו איך להחזיק את המקל ואיך לחבוט, ואחרי לא מעט ניסיונות מתסכלים, שבמהלכם עף לא מעט דשא, איתמר הצליח. האמת, זה ממש קשה. גם לעשות את התנועה הזאת עם האגן וגם איכשהו בסוף עוד לפגוע בכדור הפצפון הזה… המשימה של איתמר הייתה להכניס את הכדור לחור בארבע חבטות, והם מספרים שהוא הצליח. גם אם זה לקח קצת יותר מארבע לא נורא, עכשיו לפחות הוא יודע מה אבא עושה בימי שישי בצהריים עם מיקי.

המשימה האחרונה שאיתמר קיבל בנושא הספורט הייתה ללמוד את סיפורם של שלושה ספורטאים מפורסמים – מוחמד עלי, נדיה קומנצ'י וג'ו מונטנה – ולספר לנו עליהם. כצפוי, הוא דחה את המשימה הזאת לרגע האחרון ולא כל כך התלהב לעשות אותה. בסוף, בלית ברירה, הוא התחיל לקרוא בוויקיפדיה על ג'ו מונטנה, שהיה כוכב פוטבול גדול, ו – הפתעה הפתעה – מאוד נשאב לסיפור. בהיותו חובב פוטבול, הוא מצא את זה מעניין ואפילו הרחיב באתרים אחרים. חייבת להגיד שהייתי ממש מרוצה, שהרי זו המטרה של כל השנה הזאת – להרחיב לו את האופקים וליצור אצלו סקרנות.

פחות הצלחה הייתה לנו עם מוחמד עלי ונדיה קומנצ'י. הוא קרא עליהם וסיפר לנו, אבל לא ממש התלהב. אני בטוחה שהוא יזכור את השמות, אבל לא בטוח שהרבה יותר מזה.

וכן, היו גם קצת ענייני חלל החודש. תחילה נסענו למרכז המבקרים על שם אילן רמון במצפה רמון, שעוד לא יצא לנו לבקר בו למרות שתמיד עוברים שם בדרך דרומה. עשינו יום טיול שהתחיל ב"מנסרה" שבמכתש – זה מסלול קצר ומסומן לאתר גיאולוגי מיוחד במינו, שהוא למעשה מרבץ של מוטות אבן שנוצרו מסלעי קוורץ שהותכו על ידי מגמה לוהטת שבקעה ממעמקי האדמה (ותודה לוויקיפדיה). אחר כך גם מילאנו בקבוקים בחול צבעוני ואז עלינו בחזרה למרכז המבקרים שעל שפת המכתש.

מרכז המבקרים עבר בשנים האחרונות שיפוץ כשהוסף לו אגף ההנצחה לזכר אילן רמון. האגף מספר את סיפורו האישי של רמון ואת קורותיו במעבורת קולומביה מהשיגור עד ההתרסקות. יש שם תצוגה של חליפות הטייס והחלל שלו, מידע על השתתפותו בהפצצת הכור בעיראק, סרט על הטיסה והשהות במעבורת, ואפילו את היומן האישי שכתב בחלל ושרד באורח נס. פרט טריוויה מעניין: פיסת הנייר היחידה ששרדה מההתרסקות התגלתה כמה שבועות אחרי האסון בחור נידח בטקסס, ואחרי בדיקה התברר שזה היומן של רמון. רק 8 דפים חרוכים מעט נמצאו והם שוחזרו בעזרת המעבדה לזיהוי פלילי של המשטרה.

במסגרת החודש היה מתוכנן לנו גם ביקור במצפה הכוכבים בגבעתיים. כשהתחלתי לתכנן את החודש שמחתי מאוד לגלות שבדיוק כעת כוכב שבתאי אמור להיות קרוב במיוחד לכדור הארץ או בזווית מיוחדת ונדירה שמאפשרת לראותו אותו ואת הטבעות שמקיפות אותו בצורה הכי טובה וברורה. אז כמובן שהזמנתי מקום במצפה הכוכבים, ואיתמר מאוד שמח.

אלא שביום שבו היינו צריכים ללכת לשם הוא שכח מזה לגמרי, נשאר עד מאוחר באימון כדורסל, לא לקח טלפון ואי אפשר היה להשיג אותו. כשהגיע הביתה זה כבר היה מאוחר מדי וכך התפספסה לנו הפעילות. חבל. נצטרך לחכות לעוד איזה ליקוי או משהו, או שכבר ניסע לקמפלר.

וכך נגמר לו חודש הספורט והחלל, עם יותר ספורט וקצת פחות חלל…