שנת הבר מצווה של איתמר

אתם בטח זוכרים שהשורה האחרונה בפוסט שחתם את שנת הבת-מצווה של שחר הייתה: "תעירו אותי כשאיתמר יהיה בן 12. לא דקה קודם!"

חשבתי אז שיש לי עוד מלא זמן עד הפעם הבאה, אבל נחשו מה? השעון צלצל!

כן, עברו שלוש שנים מאז הפעם הקודמת, וב-8 בינואר איתמר חגג 12. מאחר שמסורת לא משנים, זה גם המועד שבו נפתחה באופן רשמי שנת הבר מצווה שלו. מיותר לציין שאיתמר כל כך חיכה לזה, שחודשים רבים לפני יום ההולדת הוא כבר ניסה לגשש אם לא שכחנו במקרה לתכנן גם לו משהו.

רגע, פלאשבק

בפרקים הקודמים של שנת בר מצווה: שנת הבר מצווה המשפחתית שלנו היא שנה שבה ילד הבר מצווה עובר שלל פעילויות כיף ומשימות בנושאים שנראים לנו חשובים ומעניינים. זו שנה (כן, 12 חודשים מלאים) שאמורה להיות גם כיפית וגם חינוכית, גם אישית וגם משפחתית, ומטרתה העיקרית היא ללוות את ילד הבר מצווה בשנה האחרונה שלפני המעבר מילדות לבגרות, ולהעשיר את סל החוויות והידע שלו בכמה שיותר תוכן.

התחלנו את המסורת באפריל 2011, כשלשחר מלאו 11. ביום ההולדת שלה נתנו לה את דף החודש הראשון, ואחריו בכל חודש היא קיבלה דף חודש חדש, שבו גילתה מה יהיה הנושא של החודש ומה רשימת הפעילויות והמשימות שיכלול. בסך הכל היו 12 נושאים והשנה הסתיימה בדיוק ביום ההולדת ה-12 שלה, כלומר בבת מצווה.

השנה של שחר התחילה כפרויקט פרטי וקטן, כזה שהתהווה והתעצב תוך כדי תנועה. ידענו בגדול מה אנחנו רוצים לעשות בשנה הזאת, אבל היינו מאוד "ירוקים" ולא ממש ידענו אז למה אנחנו נכנסים. עם זאת, היה משהו מאוד מרגש בלגלות יחד לאן כל זה הולך. במבט לאחור, זו הייתה שנה מוצלחת מאוד שזכורה לכולנו לטובה (ולא סתם איתמר כל כך חיכה לתורו).

בערך באמצע השנה של שחר הפרויקט שלנו הפך לפומבי כשהתחלתי לתעד אותו בבלוג הזה. בהתחלה חששתי (וקצת התפדחתי) מהחשיפה, אבל התגובות שקיבלתי רק הוסיפו להכל ממד נוסף של התרגשות והפתעה, ובדיעבד החשיפה גם הפכה את החברים והמשפחה לחלק מהמסע שלנו, וזה היה מאוד משמח. אגב גם היום, כמעט שלוש שנים אחרי ששנת הבת מצווה של שחר הסתיימה, מדי יום עוד נכנסים אנשים לבלוג וקוראים על כל החודשים שעברנו.

ובחזרה להווה 

אז בינואר יצאנו למסע מרגש נוסף, הפעם עם איתמר, וכמה חודשים לפני יום ההולדת שלו מצאנו את עצמנו מנסים להמציא את עצמנו מחדש. האתגר שעומד בפנינו הפעם מורכב: מצד אחד אין את החוויה וההתרגשות של "פעם ראשונה", וכל פעילות ומשימה נבחנה בעיניים משוות. בנוסף, מאחר שבסופו של דבר הרעיון של שנת בר מצווה הוא אותו רעיון, ברור לנו שעל חלק מהפעילויות נרצה לחזור, גם כי הן היו מוצלחות וגם בגלל שהן רלוונטיות וחשובות לדעתנו גם לאיתמר. אבל מצד שני איתמר ושחר כל כך שונים – גם כי הוא בן, גם כי הוא גדול בשנה ממה שהיא הייתה בשנה שלה, וגם כי תחומי העניין שלהם אחרים לגמרי – כך שאפשר להעריך במידה סבירה של ודאות שיהיו הרבה דברים חדשים גם בפעם הזאת, כאלה שיתאימו לאופי שלו למה שמעניין אותו ולמשפחה שלנו כפי שהיא היום (וכן, רק אלוהים יודע מה נעשה כשיגיע התור של גיא).

וכך, ב-8 בינואר 2015 החלה שנת הבר מצווה של איתמר. זה היה ברגל שמאל כמובן. יום ההולדת שלו חל בסוף השבוע הכי קר והכי סוער של השנה (או של שבע השנים האחרונת, אם להאמין לעיתונים, או של 40 השנים האחרונות אם להאמין לרגליים הקפואות שלי), ולכן כל התוכניות הגרנדיוזיות שהיו לי לפתיחה ספקטקולרית בוטלו (אחר כך גם אלון נתקע בחו"ל, הילדים היו חולים והגשם לא הפסיק – אבל כנראה שזה מה שקורה כשיולדים בינואר).

במקום כל התוכניות הגדולות בסוף יצא שבזמן ארוחת הצהריים הרגילה של יום שישי, מעל צלחת שניצל וכשהוא לבוש בטרנינג, איתמר קיבל את בריסטול הקלף שבישר לו על פתיחת השנה. וכך כתבנו לו שם, בין השאר:

"במסורת היהודית נהוג שכשהבן מגיע לגיל 13 אביו מברך 'ברוך שפטרני מעונשו של זה'. משמעות הברכה היא שעד גיל מצוות האב נושא באחריות למעשים הרעים שהילד עושה, ובמקרה הצורך נענש במקומו – ומגיל 13 הבן נושא באחריות למעשיו שלו… ב-12 השנים שחלפו מאז שנולדת ניסינו כמיטב יכולתנו להעניק לך כלים שיהפכו אותך לאדם בוגר, הגון, ישר, רגיש לזולת ומועיל לחברה – אבל גם עם השכלה רחבה, ראיה מפוכחת של החיים ואפילו קצת הומור… רגע לפני שאנחנו מברכים עליך 'ברוך שפטרנו' היינו רוצים למלא את סל הילדות שלך בעוד כמה חוויות ואתגרים".

איתמר, שכבר הכיר את הנוהל, התרגש מאוד ומיד שאל מה קורה בחודש הראשון. כדי להעצים את המתח דחינו אותו לארוחת הערב (זה המקסימום שיכולנו לעשות בתנאים שהיו באותו יום, נשבעת).

על מה שעשינו בחודש הראשון בפוסט הבא…