דווקא עכשיו חופשה בישראל

בזמן שכולם מדברים על מחיר המילקי בברלין ומתווכחים איפה עדיף לחיות, אני נזכרתי דווקא בחופשה האחרונה שלנו באילת.

בשלושה ימים קרו לנו שם כל כך הרבה תקריות שומטות לסת – שאין שום דרך לאפיין אותן אלא כ"ישראליות" – שבטח לא היו קורות לנו בחיים שלמים באירופה או באמריקה.

חבריי בגולה – זה הזמן להישען לאחור ולהגיד איזה מזל שאנחנו לא שם. חבריי בלבנט – זה הזמן להישען קדימה ולחשוב למה אתם עוד פה. סתאאם סתאאם, אני יודעת ששם אתם יכולים ליפול ברחוב ואף אחד לא ייגש אליכם ושצריך לקבוע פליידייט שנה מראש. שמעתי. ובאמת, בסך הכל די טוב פה, אם רק מתרחקים מאילת, משמורות הטבע, מחוף הים, מהכביש, מתורים, מבתי חולים ומאנשים שקוראים לך נשמה.

אז מה היה לנו?

1. באחד הימים צוות המלון חילק לילדים שבבריכה גלגלי ים. גיא שיחק עם שלו, ואז הניח אותו לרגע על שפת הבריכה והמשיך לשחק לידו במים.

בחורה צעירה (בת 20 נגיד) ניגשה אליו ושאלה אותו אם זה הגלגל שלו. הוא אמר שכן. היא שאלה אם הוא צריך אותו, והוא אמר שכן. אז היא שאלה אם היא יכולה לקחת אותו לכמה דקות ותכף להחזיר. וגיא התמים הסכים מיד.

ממקום מושבי על מיטת השיזוף הסמוכה שמעתי את כל השיחה ואז ראיתי את הבחורה מתרחקת עם הגלגל, יוצאת מהמים ומתחילה להיעלם. כמובן שלא הייתה לה שום כוונה להחזיר לו את הגלגל לעולם.

נו, מצאה לה עם מי להתעסק. אני מזנקת מהמיטה, עושה עיקוף של הבריכה ומגיעה מולה מהצד השני. כמובן שאין לה מושג מי אני. אפשר לקבל בחזרה את הגלגל, אני שואלת. אבל רק הרגע השגתי אותו מילד שלא רצה אותו, היא עונה לי בצירוף לא יאומן של שקרנות וטפשות. לא, אני אומרת לה, השגת אותו מילד שמאוד רצה אותו, אבל את ביקשת לכמה דקות והוא הסכים. איך הסקת מזה שהוא לא רצה אותו?

נו, ברור שהיא החזירה את הגלגל.

2. אנחנו עומדים ליד החדר שלנו כשהדלת פתוחה, מחכים ששחר תסיים להתארגן ותצא. פתאום מגיע גבר, חולף על פנינו ועומד להיכנס לחדר. "אהמ, זה החדר שלנו", אומר לו אלון, "אפשר לעזור לך?". "לא", עונה האיש – ונכנס לחדר בלי למצמץ. אנחנו מסתכלים אחד על השני בהלם. אחרי כמה שניות הוא יוצא. "סליחה, טעיתי בחדר", הוא אומר. "אתה חושב?", אנחנו עונים, "והמילים 'זה החדר שלנו' לא נתנו לך איזה רמז?"

3. ירדנו לשפת הים והשתרענו על מיטות שיזוף. לידינו משפחה נחמדה שוכבת על מיטות שיזוף שעליהן פרוסות מגבות של בית מלון. ערס צעיר יוצא מהמים, ניגש אליהם ובלי להתבלבל שואל אם אפשר להתנגב במגבת שלהם. כולם מביטים זה על זה בהלם. האבא אומר שלא. הבחור מתעצבן והולך. פרשנות: בהגיון שלו אם זה ממילא לא המגבת שלהם, אז למה שיהיה להם אכפת שגם הוא יתנגב בה.

4. ולקינוח משהו דווקא מצחיק: אני עומדת בתור למכונת אספרסו בחדר האוכל. האיש שעומד לפני מבקש מהברמן להכין לו אספרסו ארוך. "לקחת או לשבת", שואל הברמן. האיש מתלבט. "אם אני לוקח את זה והולך לשבת", הוא שואל בסוף, "אז מה זה נחשב?".

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s