אז מה עוד עשינו בטיול? בשבת נסענו לעיר פרייברג, שהיא העיר הגדולה ביותר באיזור היער השחור ובימי שבת מתקיים בה שוק גדול שמציע ירקות, פירות, פרחים, גבינות וכמובן נקניקים מכל מין וסוג שרק אפשר לחשוב.
טיילנו בשוק ובעיר, ראינו ילדים משיטים סירות בתעלות המים (שפעם שימשו קו הגנה מפני התפשטות שריפות), אכלנו נקניקיות (איך אפשר שלא? איתמר סימן אחת כבר מהבוקר ורק חיכה שיהיה כבר צהריים ונחזור אליה).
אחרי הטיול בעיר הילדים ביקשו לחזור שוב למגלשות ההרים בטונדאו, אבל כשהגענו לשם בשעות אחר הצהריים התברר שהפעם יש שם תור מטורף של איזה 500 איש (כולם ישראלים אם תשאלו אותי). החלטנו שזה יהיה מטורף לחכות את כל התור הזה בשביל לעשות את המגלשות פעם שנייה – וירדנו חזרה למטה.
בערב אלון ואני יצאנו למסעדה לבד. הילדים חששו בהתחלה להישאר לבד, אבל אחרי שראו שהדירה ממש בטוחה, המסעדה די קרובה ואנחנו יכולים להיות בקשר טלפוני כל הזמן, הם השתכנעו לפרגן לנו. הלכנו למסעדה שנקראת "אדלר" ונמצאת במלון בעל אותו שם. מדובר במסעדה שיש לה כוכב אחד של מישלן, שבו היא זוכה באופן קבוע כבר 47 שנה. המסעדה נמצאת בכפר די נידח בשם Hausern, בתוך מלון יפהפה ומעוצבת בסגנון גרמני עתיק עם רהיטים כבדים ומנורות עתיקות.
האוכל היה מאוד טעים – הכי טעים שאכלנו בטיול – אבל המנות לא אחידות ברמתן. היו כאלה (כבד אווז, מרק לובסטר) שהיו מעולים והיו כאלה (אוכף טלה) שהיו פחות טובים.אכלנו
אוכף טלה, טרין כבד ברווז, לובסטר ברוטב גזר כלשהו , כבד אווז על ניוקי
כשחזרנו לדירה התברר שאיתמר בכלל היה בטוח (וניסה לשכנע בכך גם את האחים שלו) שעבדנו עליהם ובעצם הלכנו להתרחץ במרחצאות חמים למבוגרים שהכניסה אליהם היא בעירום (סיפרתי להם שיש דבר כזה). את התמונות של המנות ששלחנו להם במהלך הערב הוא היה בטוח שהורדנו מגוגל… רשמנו לעצמנו בפעם הבאה באמת ללכת למרחצאות בעירום.
למחרת נסענו שוב לחבל אלזס, כי החלטנו שיש שם עוד כמה כפרים ציוריים שלא ראינו, וכמובן גם האוכל שם יותר טוב… אז ביקרנו בכפר Riquewihr, שיש אומרים שהוא הכפר הכי יפה בחבל. הוא באמת יפה, אין מה לומר אבל למען האמת כולם די דומים…
משם נסענו ל-Chateau du hauf Koenigsbourg – טירה שבנויה על גבעה שממנה אפשר להשקיף על כל החבל. בניגוד לטירה הקודמת שהיינו בה, זו טירה מימי הביניים שהשתמרה כמעט לגמרי ומה שלא השתמר שוחזר, כך שאפשר לסייר בתוכה ולראות את חדרי המגורים, את קרני הצבאים שצדו דיירי הטירה ותלו על הקירות, וגם את חדר המלחמה עם כל השריונים והחרבות.
אחרי הסיור בטירה המשכנו לבירת חבל אלזס, העיר Strasbourg. זו עיר גדולה יחסית אבל עדיין נעימה וכיפית לטיול. יש בה איזור שנקרא "פטיט פראנס" ותעלות ששטות בהן סירות של תיירים. אכלנו בעיר ארוחת ערב ונסענו חזרה לדירה. זה היה יום ארוך, אבל מאוד מהנה.
למחרת היה היום האחרון שלנו בטיול ובילינו את כולו בפארק אירופה. עוד מראש הכנו את עצמנו לתורים העצומים ולזה שלא נספיק את כל מה שאנחנו רוצים, ואפילו בחרנו איזה מתקנים יהיו בעדיפות ואיזה לא. אבל בסוף הופתענו לטובה. התור הכי ארוך שהמתנו בו היה 35 דקות, וגם זה עבר די מהר ולא היה נורא בכלל. הפארק ממש עצום עם מלא מתקנים והיה מאוד מאוד כיף. הנה כמה תמונות משם שצילם אלון, שלצערו ולצערנו לא יכול היה לעשות את המתקנים בעצמו:
למחרת בבוקר טסנו חזרה לארץ. אווף וידרזהן!
Been There, Done That 