היער השחור – חלק ג'

כמובטח, מכאן זה מתחיל להשתפר (טוב, אולי לא בשביל הגב של אלון).

את היום השלישי התחלנו בטיפוס על הר פלדברג (Feldberg), שהוא ההר הכי גבוה באזור היער השחור, ובצירוף מקרים מדהים נמצא רק 15 דקות מהדירה שלנו. אפילו מזג האוויר היה מושלם. עלינו ברכבל בנוף מקסים (אני: תדמיינו איזה אתר סקי מדהים יש פה בחורף. איתמר: איך יכול להיות, הכל פה דשא… סטגדיש!), טיילנו על הפסגה ופגשנו למעלה עדר פרות כמו מגלויה עם פעמונים גדולים על הצוואר, שהשמיעו – איך נגיד את זה – קול פעמונים.


בירידה למטה נכנסנו כולנו לקרונית של הרכבל, ושנייה לפני שהדלתות נסגרו הבחנתי שהתיק של המצלמה לא איתנו. במהירות שלא הייתה מביישת את יוסיאן בולט זינקתי החוצה כששחר (שהייתה אחראית על תיק המצלמות מלכתחילה) אחרי. היא כמובן זכרה בדיוק איפה השאירה אותו כך שידענו בדיוק לאן ללכת. הבנים חיכו לנו למטה ואנחנו הצטרפנו אליהם כמה קרוניות אחר כך.

מהר פלדברג נסענו למגלשת ההרים ב-Todtnau המתהדרות בתואר "מגלשת ההרים הארוכה ביותר באירופה". עלינו למעלה ברכבל כיסאות בנסיעה ארוכה מאוד ואיטית, כשכל הזמן אנחנו רואים מתחתינו את המגלשה שנראתה מלמעלה כיף אמיתי. לשמחתנו הרבה לא היה תור בכלל (אנחנו עוד נגיע לתור הזה בהמשך) ועלינו על המלגשה מיד (אלון נשאר למטה בגלל הגב).

מה אני אגיד לכם, זה באמת היה כיף. המגלשה דומה לזו שיש בצוק מנרה, אבל ארוכה פי שלושה: האורך שלה הוא 3 ק"מ – מפסגת ההר ועד למרגלותיו. הכי כיף זה לנסוע בשיא המהירות, אז אם יש תור ואתה נתקע אחרי מישהו שמפחד ונוסע לאט זה יכול להיות מאוד מבאס. לשמחתנו, כאמור, היינו לבד. הילדים ירדו נלהבים ומאושרים.

היעד הבא שלנו היה מפלי Todtnaeu – מפלגים בגובה 100 מטר שמוביל אליהם שביל הליכה קצר ונחמד. בתחתית המפלים יש ספסלים מיוחדים להתרגעות:

אף שמזג האוויר היה נעים ושמשי, ככל שהתקדם היום התחזית באייפון המשיכה לאיים עלינו בגשם. בשלב הזה החלטנו להאמין לנמלים החרוצות של סטיב ג'ובס ולשנות את התוכנית: במקום להמשיך בטיול בטבע עברנו את הגבול לצרפת ונסענו למוזיאון המכוניות ב-Mulhouse, הנחשב למוזיאון המכוניות הגדול בעולם.

המוזיאון התחיל כאוסף מכוניות פרטי של שני אחים בשם הנס ופריץ שלומפף, שהתחביב שלהם היה לרכוש מכוניות ישנות. בשלב מסוים הם שקעו בחובות וברחו לשווייץ, אז ממשלת צרפת הלאימה את האוסף שלהם והפכה אותו למוזיאון (ובמשך השנים הוסיפה מכוניות לאוסף). המוזיאון הוא חדר עצום בגודלו שבו מאות מכוניות, ממש מהימים הראשונים של המצאת הרכב לפני כ-150 שנה (הרכבים הראשונים ממש דמו לכרכרות) ועד מיטב מכוניות המירוץ (פורמולה, פאריז-דקר ועוד). יש שם כמה מכוניות ממש יפות שעושות חשק לחזור אחורה במנהרת הזמן.

אבל גולת הכותרת של הביקור במוזיאון הוא אוסף מכוניות הבוגטי של האחים, שהוא הגדול בעולם. אחת המכוניות שמוצגת שם היא מכונית ה"בוגאטי רויאל" שנחשבת למכונית הגדולה ביותר ובין המפוארות ביותר (יש רק כמה בודדות כאלה ולפני כמה שנים נמכרה אחת מהן ב-8.7 מיליון דולר!). א-וואלה:

אחרי הביקור במוזיאון חזרנו לדירה ויצאנו לאכול בעיר טיטיזה, היכן שהמלצרים לא רואים אותך ממטר והכל מלא במשפחות של ישראלים (מי שיושב מלפני, מאחורי ומצדדיי).


איתמר והנקנקייה היומית


שחר בכובע טיפוסי לאיזור: פונפונים אדומים לנערות, פונפונים שחורים לנשים נשואות

למחרת נסענו לחבל אלזס, לדרך היין. התחלנו את היום בעיירה קולמר (Colmar) היפהפייה. היא צבעונית, רגועה, עם תעלות נחמדות (שבגללן קוראים לה "ונציה של אלזס") ומאוד מאוד נעים לטייל בה. אפילו מזג האוויר היה ממש לטובתנו. הנה כמה תמונות משם:

במרכז העיר יש שוק מקורה שנהנינו מאוד להסתובב בו. הצגנו לילדים מאכלים שהם לא הכירו כמו אקלר וקיש לורין, וטעמנו מכל הבא ליד. אגב, אחד המאכלים האופייניים לאיזור (חוץ מהקיש לורין) הוא הטארט פלמבה, מעין פיצה דקיקה עם גבינות והאם שהילדים ממש אהבו. שוב ציינו לעצמנו בחיוך שאיזה מזל שיש לנו ילדים שמוכנים לנסות הכל ולא מתעקשים על מקדונלדס.

מקולמר נסענו נסיעה קצרה לכפר נוסף בדרך היין, קייזרסברג (Kaysersberg). כאן אכלנו צהריים (כי עד עכשיו רק טעמנו…):

מיטב מאכלי האזור: רגל חזיר עם שוקרוט, שפצל עם סלמון וטארט פלאמבה

אחר כך עשינו טיול ברגל לטירה שמשקיפה על הכפר. זו טירה מהמאה ה-13 שהשתמרו ממנה רק החצר ומגדל השמירה. טיפסנו 300 מדרגות עד לפיסגה שממנה יש נוף מרהיב:


כל השדות בתמונה ובכלל הם כרמים, כיאה לדרך היין
בשלב הזה היה כבר ממש חם. כשירדנו למטה החלטנו לנסוע למרחצאות חמים, שנפוצים מאוד ביער השחור. למעשה, באזור הזה יש הכי הרבה מרחצאות חמים בגרמניה. אז החלטנו לנסות וזו התברר כהחלטה ממש טובה. הבריכות אכן חמות (37 מעלות) ויש מתחם בחוץ ומתחם בפנים וגם ג'קוזי. המים החמים עשו טוב לגב של אלון וכולנו נהנינו מאוד. והבונוס הגדול: בגלל שזה היה אתר שלא מופיע במדריכי הטיולים לא היה שם אף ישראלי!

חזרנו לחדר נקיים ורחוצים ומאחר שלא התחשק לנו לצאת שוב לארוחת ערב, נכנסנו לסופרמרקט וקנינו דברים לארוחה שהכנו לבד (סטייקים, גבינות, נקניקים, ארטיקים).

אז לכל מי שדאג, אלה היו יומיים ממש מוצלחים. וגם כאן, המשך יבוא – מוצלח לא פחות.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s