החודש השישי: מלחמות ישראל

חודש קצת כבד היה לנו, אבל מאוד מעניין.

גם אלון וגם אני זכרנו שכשהיינו בערך בגיל של שחר היינו צריכים ללמוד בעל פה (ולפי הסדר) את שמות הנשיאים, ראשי הממשלה והרמטכ"לים. אז נכון, היו אז הרבה פחות מכל אלה, ובהחלט לא הייתה לנו שום כוונה להושיב את שחר ולשנן שמות, אבל חשבנו שהיא חייבת לפחות לדעת על מה מדברים כשמדברים על מלחמות ישראל, ברמה של מי נגד מי, מתי, למה ואיך זה נגמר. אז איך בכל זאת עושים את זה לא כבד מדי ולא משעמם? מתברר שאפשר.

שלא במפתיע, שחר קיבלה את דף החודש ברגשות מעורבים. היא לא כל כך הבינה מה הולך לקרות ומה מצפים ממנה, אבל ההפתעה היא הרי חלק מהעניין.

הפעילות הראשונה שעשינו הייתה לבקר ביד לשריון בלטרון. למען ההגינות חייבים להגיד שגם אני התקשתי להאמין שאפשר להנות מתצוגה של טנקים, אבל היה ממש כיף. קודם כל הילדים התלהבו מלטפס על הטנקים, ואלון – שריונר בעברו הרחוק מאוד – נהנה לא פחות להסביר להם על תפקיד השריון, ההבדלים בין טנק לתותח, בין שרמן למרכבה ובין ספיטפייר לאף-16 (כן, אני יודעת שהאחרונים הם מטוסים אבל הייתי חייבת כהומאז' לפרסומת הישנה לטכני של חיל האוויר שרצה עכשיו).

חוץ מתצוגת טנקים ישראלים יש שם גם תצוגה של טנקים שנלקחו שלל מהאויב וקיר ענק לזכר הנופלים מחיל השריון (עם הרבה יותר מדי שמות, ממש בלתי נתפס). הלכנו לאורכו וחיפשנו שמות מוכרים כמו אורי גרוסמן והחבר מהטנק של גלעד שליט (זה היה לפני שהוא חזר מהשבי). יש שם גם חדר שמספר על עיטורי גבורה שקיבלו אנשים מהחיל והסברנו לילדים את ההבדל בין עיטור העוז, הגבורה וכו', ורחבת מסדרים ענקית. רגע מבהיל נרשם כשאלון ציין כבדרך אגב שבעוד 10 שנים אנחנו עשויים למצוא את עצמנו ברחבת המסדרים הזאת בטקס סיום קורס (או משהו כזה) של איתמר. אאוץ'.

הפעילות הבאה הייתה ביקור בגבעת התחמושת. יש שם סרט, מדריך ותבליט שמסבירים בפירוט וצורה מובנת את סיפור כיבוש ירושלים במלחמת ששת הימים, וגם בתור מי שחשבה שהיא מכירה את הסיפור, היה מאוד מעניין לשמוע איך זה בדיוק קרה, שלב אחרי שלב. הילדים התלהבו מאוד ממבוך התעלות ששימשו את הלוחמים ביעד המבוצר והלכו שם לאיבוד בין השבילים.

"אחרי". שחר וגיא יוצאים לסיבוב

כדי ללמוד על מלחמת העצמאות נסענו למכון איילון ברחובות. שמעתי על המקום אבל אף פעם לא הייתי בו. הסיפור שלו, כך מתברר, ממש מעניין: ב-1945 הבינו בהגנה שבעת מלחמה לא יהיו להם מספיק כדורים לכלי הנשק, ואי אפשר לסמוך על הברחת כדורים מחו"ל. לכן הם החליטו לייצר כדורים לבד, והקימו לשם כך סליק ומפעל לייצור כדורים בגבעת הקיבוצים שליד רחובות. המקום הזה היה אז מרכז הכשרה לקיבוצניקים, שבו הם המתינו להישלח לקיבוצים צעירים, והוא נבחר בין השאר כי האמינו שדווקא מתחת לאף של להבריטים יהיה הכי קל להסתיר מפעל מסוכן כזה.

בתוך 22 ימים חפרו שם בור בעומק 8 מטרים ובשטח של יותר מ-200 מטר, וכל זה בלי שהבריטים הבחינו במשאיות החול שיוצאות מהמקום (נדמה לי שאת העפר שהוציאו הסוו במשאיות החלב). כדי שיוכלו לשהות מתחת לאדמה ולייצר תחמושת היו צריכים שתי ארובות, ולכן הקימו מעל הבור בצד אחד מכבסה ובצד השני מאפייה. לבור היו שתי כניסות סודיות – מתחת לדוד הכביסה ומאחורי התנור במאפייה, ובמשך שלוש שנים הייתה קבוצה של כ-45 צעירים שירדו כל בוקר לסליק ועסקו בייצור הכדורים. חוץ ממנהלת המכבסה אף אחד לא ידע על זה, גם לא בני הזוג של הפועלים, שחשבו שהם יוצאים לעבוד בשדה.

שחר ליד פתח הכניסה לסליק שהוסווה מתחת לדוד הכביסה

בסיור המודרך נכנסים לסליק דרך הפתח שמאחורי התנור במאפייה (שפעם שימש רק להכנסת מכונות הייצור ולא לשימוש יומיומי. הפתח שבמכבסה עדיין קיים אבל לא שמיש), יורדים למטה במדרגות תלולות ושומעים על הקשיים שאיתם התמודדו הפועלים, חוץ מהסכנה היומיומית: הם לא נחשפו לאור שמש במשך חודשים, והיה חשש שיחלו או שמישהו ישים לב שהם חיוורים (כי הרי הם היו אמורים לעבוד בשדה), אז הכניסו להם מנורת שיזוף מיוחדת והם עשו תורנות ישיבה מתחתיה; הם היו צריכים לבדוק את התחמושת, אז הקימו מטווח בתוך הבור והרעש של היריות הוסווה ברעש של המאפייה והמכבסה.

ככה המפעל עבד שלוש שנים בסוד מוחלט (רק תקלה אחת נרשמה בתקופה הזאת: אחת מעובדות המכבסה חזרה במפתיע בדיוק בזמן שהפועלים יצאו מהחור וראתה אותם. הם נאלצו לספר לה על הפרויקט ולהשביע אותה שלא תגלה). בזמן הזה הם ייצרו יותר מ-2 מיליון כדורים, שעזרו מאוד ללוחמים במלחמת העצמאות. אחרי המלחמה המקום הפך למוזיאון, וכך הוא פועל עד היום. אגב, 45 הפועלים במפעל הסודי הקימו אחר כך את קיבוץ מעגן מיכאל.

הפעילות האחרונה לחודש המלחמות הייתה צפייה משפחתית בסרט "מבצע יונתן" (הסרט מ-1977 עם יהורם גאון) על מבצא אנטבה. היה מעניין מאוד לילדים וגם לנו. אמנם קצת מיושן, אבל אחרי חסמבה כבר היינו רגילים (ע"ע חודש התרבות). הילדים התעניינו לשמוע על יוני נתניהו ולגלות שהוא אח של ראש הממשלה, וישבו במתח בזמן ההקרנה כדי לראות מה יקרה בסוף.

בפרק המשימות שחר הייתה צריכה ללמוד מדף שהכנו לה את שמות המלחמות, השנים ומי נלחם נגד מי, וגם על הסכמי השלום שבאו בעקבותיהן. היא למדה מזה על השטחים הכבושים ואיך הכל התחיל וגם על הוויכוח על רמת הגולן וסיני שכבשנו והחזרנו במסגרת הסכם שלום. נראה לי שזה נתן לה קונטקסט כללי של מה קורה פה, גם אם היא לא הבינה הכל או לא תזכור הכל.

חוץ מזה היא הייתה צריכה ללמוד את סיפורו של חלל צה"ל אחד. היא לא ידעה איך לבחור מישהו, אז הצעתי לה לקרוא על אח של ילד שלמד איתי בכיתה ונהרג בהר דב. היא מצאה עליו חומר באינטרנט, וגם סרט שבני המשפחה שלו עשו והוקרן באחד מימי הזיכרון האחרונים, ואחרי שקראה סיפרה לנו עליו. כשאמרנו לה שהוא אחד מ-20 אלף חללים היא הייתה די בשוק.

נדמה לי שהיא למדה החודש דברים שלא הייתה לומדת בשום מסגרת אחרת, גם לא בבית-הספר. אז שוב, אולי היא לא תזכור הכל, אבל אני בטוחה שאם פעם יצוץ הנושא היא תיזכר מהר, או לפחות תדע שהיא כבר שמעה על זה פעם. מה שבטוח זה שהחודש הבא יהיה יותר קליל…