החודש השלישי: עיצוב

את החודש השלישי הקדשנו לנושא עיצוב. נכון, זה לא נושא מתבקש בשנת בת מצווה, ואין בו איזה משהו ערכי לימודי חשוב, אבל מאחר שהיה מדובר בחודש מאוד משמעותי בחיים של כולנו – החודש שבו עברנו לביתנו החדש, החלטנו לא להתעלם מכך ולפתוח לשחר צוהר אל הנושא. חוץ מזה, לא יהיה מוגזם להגיד שתחום העיצוב והאדריכלות תמיד היה מאוד קרוב לליבנו, וביוחד בשנה האחרונה. אנחנו משקיעים בו לא מעט, תמיד מתעניינים ומתעדכנים, ומשום כך נראה לנו מתאים שהבת שלנו תקבל גם היא הצצה לעולם הזה, ומי יודע – אולי זה יעניין אותה.

ניצלנו את החודש כדי לבקר בפעם הראשונה במוזיאון העיצוב החדש בחולון. המבנה עצמו, שתיכנן רון ארד, מדהים. מעניין היה להסתכל עליו ומעניין היה גם לשמוע הסבר על איך בנו אותו (פריט טריוויה משעשע: בחיבור הקורות המעוגלות נעזרו באיש קטן קומה, גמד, שהלך בין הקורות מבפנים והשגיח שהחיבורים נעשים בצורה טובה ותקינה. כל בוקר הוא היה נכנס בין הקורות, ובסוף יום העבודה יצא מפתחים מיוחדים שהכינו לו. במוזיאון יש סרטון שמתעד את העבודה שעשה הגמד!).

בתוך הקורות האלה התהלך הגמד ימים שלמים

במוזיאון עצמו הצטרפנו לפעילות לילדים בשם "בלשי עיצוב" שבמסגרתה הילדים הסתובבו עם מדריכה במוזיאון, שמעו הסבר על התערוכה שהוצגה באותו זמן ובסוף נדרשו לעצב דברים בעצמם על דף. קשה להגיד שהתערוכה דיברה אליהם מאוד (התערוכה החדשה שמוצגת שם בימים אלה, "דיקוד", שמציגה עיצוב דיגיטלי אינטראקטיבי דיברה אליהם הרבה יותר), אבל בהחלט אפשר להגיד שהם נחשפו לדברים חדשים.

בתחילה תיכננתי לקחת את שחר במסגרת פעילויות החודש לתצוגת אופנה אמיתית. אבל מאחר שהיה חודש יולי, אף חברת אופנה לא התכוננה להעלות תצוגה. זה היה מוקדם מדי בשביל הסתו-חורף והרבה יותר מדי מאוחר בשביל האביב-קיץ. קצת התבאסתי, אבל במקום זה הלכנו לתערוכת סוף השנה של בית הספר לעיצוב שנקר ברמת-גן. התערוכה הייתה מעניינת ומגוונת, וכללה חוץ מבגדים גם רהיטים, כלים, גרפיקה, בדים, תכשיטים ועוד. היה מאוד מעניין ומיוחד, במיוחד האגף של הרהיטים וכלי הבית (אנחנו עקביים בעניין הזה של עיצוב…).

אחרי שתי הפעילויות האלה, שאותן עשינו גם עם איתמר וגיא, עשינו שתי פעילויות רק שחר ואני: הלכנו למרכז המבקרים של מיכל נגרין, ועשינו סדנה לעשיית תכשיטים מחרוזים אצל סבתא ציפי. היה נחמד לעשות דברים רק שתינו, במיוחד דברים כיפיים כאלה.

במרכז המבקרים של מיכל נגרין קשה לתאר את עומס הפיצ'יפקס. מילא התכשיטים והבגדים, אבל יש שם אין ספור בתי בובות עם אין ספור דמויות קטנטנות, וכל דבר מעוצב בסגנון המוכר שלה, כולל הכיסא, השטיח המנורה ואפילו הקפה. והכל עמוס עד אפס מקום. היא לא דילגה על כלום – גם המכסה של הארון חשמל מעוצב בסגנון שלה. הסיור עצמו מעניין. הוא נפתח בסרטון תדמית וממשיך לבית המלאכה שבו מייצרים את התכשיטים בעבודת יד (עשרות בחורות יושבות בשורות כשמולן קופסאות של חרוזים ודבק ועם פינצטה הן מניחות אותם על התכשיט לפי הדוגמא שקיבלו בהזמנה. הן עובדות לפעמים ימים שלמים על תכשיט אחד, מה שמסביר כמובן את המחירים). בסוף הסיור ישבנו לקפה ועוגה בעולם הקסום של מיכל נגרין. האמת, בלי קשר לשאלה אם הדברים שהיא מייצרת לטעמי או לא, אני חושבת שמיכל נגרין ראויה להערצה וראויה לשמש מודל לנערות צעירות. אחרי הכל, זו אישה שהיה לה רעיון והיא הפכה אותו בעשר אצבעות לאימפריה עם סניפים בכל העולם. מתכשיטים היא עברה לבגדים, מבגדים לכלי בית, מכלי בית לטקסטיל ומשם היא לא מפסיקה לחשוב על רעיונות נוספים. היא מעסיקה מאות עובדים, רובם נשים עולות חדשות, ולמרות שמן הסתם הייתה לה אפשרות, היא לא העבירה את העסק שלה לארץ אחרת שבה יכול היה להיות לה זול הרבה יותר לייצר.

הפעילות האחרונה הייתה כאמור סדנת תכשיטים מחרוזים. פעם היו סדנאות כאלה לאם ובת ב"חרוז כזה", אבל לא הצלחתי למצוא כזאת. ואז חשבתי, שאם יש לשחר סבתא כל כך מוכשרת שהולכת לחוג יצירת תכשיטים מחרוזים ועושה דברים כל כך יפים, אז למה לא לנצל את זה? ביקשנו מסבתא, והיא כמובן הסכימה בשמחה. וכך הלכנו אליה בוקר אחד, היא קנתה לנו חרוזים ואת כל מה שצריך (אחרי שביררה מראש מה נרצה לעשות ושלחה לשחר עשרות דוגמאות כדי שתבחר את הדוגמה שתרצה לשזור) וישבנו שעות ושזרנו חרוזים לפי הדוגמה. זו הייתה התנסות ראשונה לשתינו והיה ממש כיף, גם העבודה עצמה וגם החברותא. אפילו התוצאות היו מוצלחות:

במסגרת המשימות, וכדי לקשור את החודש כולו למעבר הבית, שחר הייתה אמורה לבחור לעצמה צבע לחדר החדש. לצערי עד עכשיו עוד לא הגענו לזה – ולא באשמתה של שחר כמובן – אבל זה עוד יקרה. המשימה השנייה שהיא קיבלה הייתה לעצב את "סמל המשפחה". הרעיון היה שהיא תחשוב, תהגה ואז תעצב סמל מא' ועד ת', ובסוף אנחנו נדפיס את הסמל שהיא תעצב על חולצות לכל המשפחה. שחר השקיעה לא מעט בעיצוב, לקח לה הרבה זמן לחשוב על רעיון, לצייר לכתוב ולעצב במחשב (עם קצת עזרה). כמובטח, את התוצאה הסופית הדפסנו על חולצות שלבשנו באחד הטיולים המשפחתיים. זה כשלעצמו היה מאוד נחמד, כי אנשים עצרו אותנו ושאלו מה זה, והיה לזה אפקט מגבש חביב. והנה אנחנו עם החולצות עם סמל המשפחה שלנו:

וכך נגמר לו חודש העיצוב, ולפני שהספקנו להגיד ג'ק רובינזון כבר הגיע החודש הרביעי.