החודש השני: תרבות ישראלית

החודש השני הוקדש לתרבות ישראלית. שחר קיבלה את דף החודש בשמחה ובהתרגשות (ולא, זה לא היה ככה בכל החודשים. היו חודשים שנראו לה משעממים בהתחלה). המחשבה הייתה להכיר לה הצגות שהן לא סבא טוביה, סרטים שהם לא דרדסים ומוסיקה שהיא לא ג'סטין ביבר. רצינו שהיא תכיר את גיבורי התרבות שלנו, אלה שאנחנו גדלנו עליהם, ובעיקר להרחיב לה אופקים לדברים חדשים שישאירו לה טעם של עוד. אני מקווה שהצלחנו.

הפעילות הראשונה הייתה צפייה בהצגה "משרתם של שני אדונים". למעשה זו הייתה מתנת יומולדת מאוחרת מחברתה שירה, שבמקרה התאימה לנושא החודש, כך שיצא טוב. שחר הלכה להצגה עם שירה ואמה שלה, והבחירה שלהן הייתה ממש מצוינת כי זו הצגה קלילה ומצחיקה. זו הייתה הפעם הראשונה ששחר הלכה להצגה שמיועדת בהגדרה למבוגרים, והיא נהנתה מאוד גם אם לא תמיד הן הבינו את כל הדקויות, פיתולי העלילה והבדיחות.

תיכננו גם צפייה משפחתית בסרט "מפעם". אחרי מחשבה בחרנו בחסמב"ה (זה האמיתי, מ-1971, עם שלמה ארצי ודובי גל). בהתחלה פחדנו שהילדים לא יתחברו לסרט בשחור לבן, מלפני 40 שנה, שאין בו לייזרים ותלת ממד, אבל הופתענו לטובה. הצפייה המשפחתית הייתה כיפית. רק לי היה קצת קשה עם זה שהילדים רואים את זאב רווח (אלימלך זורקין) עם המבטא המזרחי הדוחה, וקצת התכווצתי בכיסא כל פעם שהוא הופיע. הופתעתי גם כמה הסרט נראה מיושן וענתיקה, זה קצת הזכיר לי כמה הזדקנו. וכדי לסגור מעגל נבקר החודש בבריכת הקשתות ברמלה, שם צולם הסרט.

בחלק שהוקדש לאמנות פלסטית שחר הלכה לסדנת ציור עם אבא כדי להתנסות בעצמה בחוויה קצת יותר "מקצועית" (היא יכלה לבחור הורה אחד, ובחרה ללכת עם אבא). הסדנה נערכה ברמת החייל והייתה מיועדת להורה וילד. מקבלים שם סינרים, כני ציור, מכחולים  וצבעים ומציירים מה שרוצים בלי הדרכה או כללים. והרי התוצאות:

שחר והציור

הלכנו גם למוזיאון רובין בתל-אביב (חיפשנו מוזיאון שעוד לא היינו בו, ושמחתי שהיה קשה למצוא). המוזיאון ממש קטן והיינו בו לבד למרות שהיה שבת בבוקר. למעשה האיש בכניסה נראה די מופתע שמישהו בא בכלל. כדי לעשות את הסיור יותר מעניין לקחנו מדריך קולי, וכל ילד בתורו היה צריך לבחור ציור, לשמוע את ההסבר במדריך הקולי ולספר לנו מה רואים כאילו שהוא מדריך סיורים במוזיאון.

מוזיאון ראובן רובין

שיא החודש היה כשלקחנו את שחר להופעה של שלמה ארצי בקיסריה. רק היא, אבא ואמא. קנינו כרטיסים ל-VIP, מה שלא הפריע לשחר להסתכל למעלה, למושבים הכי גבוהים והכי רחוקים, ולהעיר ששם נראה יותר כיף. חלק גדול מהשירים היא הכירה עוד קודם, כי אלון שומע את שלמה ארצי המון באוטו, אבל החוויה של קיסריה, עם עוד 4,000 איש, הייתה בהחלט יוצאת דופן ומיוחדת עבורה. רגעי השיא מבחינתה: (1) שחר מגלה שדנה פרידר יושבת לידנו (2) מישהו עולה לבמה ומציע נישואין לחברה שלו (3) כל הקהל מדליק פלאפונים באחד השירים והמחזה מרהיב (4) שלמה ארצי יורד לקהל ועובר ממש לידנו.

בהופעה של שלמה ארצי (על הבמה, עם הגיטרה, רחוק מימין)

בחלק המשימות של החודש שחר הייתה צריכה לקרוא ספר אחד לבחירתה מתוך הספרים "אליפים" או "אורי" של אסתר שטרייט-וורצל, "שרה גיבורת נילי" של דבורה עומר או "דו קרב" של דוד גרוסמן. כולם ספרים שהיא לא הייתה קוראת בשום סיטואציה אחרת, כי הם קצת ישנים, קצת ארוכים או קצת לא מספיק מושכים בעיניה כדי לבחור בהם לבד. היא בחרה לקרוא את דו קרב, ולדבריה לא ממש נהנתה ("היה משעמם", סיכמה). נו, אי אפשר להגיד שלא ניסיתי…

חוץ מזה אלון ואני הכנו לה – כל אחד בנפרד – דיסק של מוסיקה שרצינו שהיא תכיר ("הפסקול של חיינו" קראתי לזה) ונתנו לה להאזין להם. האמת שהשקענו בזה המון. גם בבחירת השירים, גם בעיצוב העטיפה וגם בספרון שצורף לכל דיסק ובו פירוט השירים עם תמונה והסבר איך הוא מתקשר לחיים שלנו ולמה רצינו שהיא תכיר אותו. ככה זה נראה:

בדיסק שאני הכנתי לה היו שירים כמו la boum (הסלואו הראשון שלי), עופרה חזה ומייקל ג'קסון (שהערצתי כשהייתי בגיל של שחר), וגם בנזין, hotel california וג'ון לנון. בדיסק של אלון היו שירים כמו "את לא כמו כולם" של משינה (שיר החתונה שלנו), נורית גלרון, דיויד בואי ואלן פארסונס. שחר האזינה והתרשמה, ואני יודעת שמשהו מזה נשאר בה כי לפעמים כשמשמיעים את השירים האלה ברדיו היא מזהה שזה מהדיסק, וחוץ מזה יודעת מי היו קווין וכאלה – שזה כבר הישג בימים שבהם את רדיו גאגא החליפה ליידי גאגא.

מתוך הדיסק של אבא

מתוך הדיסק של אמא

אחרי חודש עמוס בפעילות הגיע זמן החודש השלישי. מאחר שבחודש הזה היינו אמורים לעבור לבית החדש בחרנו להקדיש אותו לנושא "עיצוב".

המשך יבוא…