החודש הראשון: משפחה

החודש הראשון הוקדש למשפחה שלנו. במסגרת החודש לקחנו את שחר למסע בעקבות הילדות שלנו – פעם בעקבות אמא ופעם בעקבות אבא.

בטיול הראשון נסענו לכפר סבא, והראתי לשחר את הבניין ברחוב ויצמן שבו גדלתי עד גיל 16. גם אני לא הייתי בבניין הזה מיליון שנה, ונדמה לי שהתרגשתי יותר ממנה. גרנו בבניין בן 5 קומות מעל פסאז' עם חנויות וקומת משרדים פתוחה, ששם היינו רודפים אחד אחרי השני במעגלים כשהיינו רבים. קצת נלחצתי כשגיליתי שבכניסה לבניין הוצבה בשנים האחרונות דלת כניסה עם אינטרקום, מה שאילץ אותנו לצלצל לסתם אנשים בתקווה שמישהו יפתח. זה הצליח.

הפסאז בבניין ברחוב ויצמן 54 בכפר סבא
הבית ברחוב ויצמן 54 בכפר סבא

כשנכנסו הראתי לשחר (וגם לאיתמר ולגיא) איפה שיחקנו סטנגה מאחורי הבית (המגרש שפעם נראה לי ענק נראה היום ממש קטן), איפה החלון שממנו ניסיתי לחלץ ציפור עם אחי הגדול (הוא עשה לי שקמח כדי שנגיע והפיל אותי לרצפה. זה נגמר בבלוטה ממש גדולה על המצח) ואיפה היה המקלט שבו חגגו לכל ילדי הבניין ימי הולדת (רק בגיל 12 הרשו לי בפעם הראשונה לחגוג בתוך הבית). שום דבר לא השתנה מאז. הזמן כאילו קפא שם. למען האמת הרגשתי קצת כמו גוליבר בארץ הגמדים, כי כל מה שפעם נראה לי גדול היה הפעם קטן מאוד.

רציתי מאוד לצלצל בפעמון הדירה שבה גרנו, בקומה הראשונה, אבל היה שבת בבוקר והתביישתי. חבל. מה לא הייתי נותנת כדי לראות שוב את החדר שלי. שחר כמובן נחרדה מהמחשבה שאמא שלה תעשה פאדיחות ומיהרה להתחפף.

משם המשכנו לבית-הספר היסודי שבו למדתי (ברנר) והופתענו שלמרות שהיה שבת הכיתה שבה למדתי הייתה פתוחה ויכולנו להיכנס. היינו גם בגן הילדים, בתיכון (כנצלסון), והלכנו גם למקום שפעם עמד שבט הצופים, רק כדי לגלות שהוא עבר למקום אחר ובמקום שבו היה עומד היום בניין. בדרך הראתי לשחר גם איפה ישבנו על הברזלים, איפה רכבנו על אופניים ואיפה גרו החברות הטובות שלי. כל דבר הזכיר לי כל כך הרבה סיפורים וזכרונות ילדות, שנדמה לי שלא סתמתי את הפה.
כיתה ג3 בבית ספר ברנר בכפר סבא
כיתה ג'3 בבית ספר ברנר בכפר סבא

בשבוע שאחרי נסענו לבת ים, כור מחצבתו של אלון (אין מה לעשות את ההיסטוריה אי אפשר לשכתב). הלכנו ברגל מהבית שבו הוא גדל בשכונת רמת יוסף לבית הספר ולגן הילדים והסתובבנו בשכונה. הילדים בלעו בשקיקה את הסיפורים שלו על המכולת של ז'ו'זו (אחרי הכל, בת ים), הקיוסק שמכר פיתה עם חריף ששרף לו את הלשון והקולנוע שבו ראה את הסרט הראשון "מצ'יסטה" (וכשיצא ניסה לחקות את גיבור הסרט תוך קריאות "אני מושפע"). עבורי היה לביקור הזה ערך מיוחד, כי אחרי 20 שנה ביחד קצת קשה לחדש אחד לשני, וזו הייתה הזדמנות נפלאה לשמוע סיפורים עליו שעוד לא שמעתי ולראות בעיניים את המקומות שבהם גדל.
הבית בשכונת רמת יוסף בבת ים
הבניין בשכונת רמת יוסף בבת ים

טיול נוסף עשינו למדרשת שדה בוקר, שם העביר אלון את שנות התיכון. אומנם כבר היינו שם, אבל שחר אף פעם לא ראתה את הכיתה של אבא, את החדר שבו הוא גר בפנימייה ואת המקומות שבהם התרחשו כל הסיפורים שהוא תמיד מספר לה. מאחר שלשדה בוקר שמורה פינה חמה מאוד אצל אלון, גם הביקור הזה היה חוויתי במיוחד (אם כי למרות הנסיונות שלו שחר לא התלהבה מהרעיון ללכת ללמוד שם. או כמו שהיא הגדירה את זה: "זה קצת מוזנח פה").
ליד החדר של אלון במדרשת שדה בוקר
ליד החדר של אלון בשדה בוקר

בכיתה של אלון במדרשה
בכיתה של אלון במדרשה

הפעילות הבאה הייתה ביקור בידיעות אחרונות, מקום העבודה של אמא. שחר בחרה לצרף לביקור את חברתה שירה, ויחד הן הפיקו עמוד ראשון של העיתון. אחרי שעשינו סיור במערכת סיפרתי להן שבספארי נולד הבוקר פיל קטן, ושהן צריכות לראיין את מנהל הספארי (שאותו גילמתי אני בכישרון רב…) ואחר כך לכתוב ידיעה לעיתון, לערוך אותה, לתת כותרת וכותרת משנה, לבחור תמונה וללוות את כל שלבי הפקת העמוד. נדמה לי שהן נהנו, והנה התוצאה:

במסגרת חודש המשפחה שחר קיבלה שלוש משימות: להיפגש עם הסבים והסבתות, לעיין יחד באלבומים ישנים ולשמוע מהם את סיפור חייהם; לעשות בפעם הראשונה בייביסיטר לבד על האחים שלה; וללכת לקניון עם 100 שקל ולקנות לכל אחד מבני המשפחה משהו שישמח אותו, כשהכלל הוא שאסור להחזיר עודף ואסור כמובן להוציא יותר מהסכום שקיבלה.

הפגישה עם הסבתות והסבים הייתה מוצלחת מאוד, ונדמה לי ששימחה מאוד גם את המספרים וגם את המאזינים. אחרי הכל, לא בכל יום יוצא לשחר לראות תמונות של סבא וסבתא כשהיו קטנים ולשמוע סיפורי גבורה מימים עברו.
עם סבתא אמונה
עם סבתא אמונה
עם סבתא ציפי
עם סבתא ציפי

ההליכה לקניון לעומת זאת הייתה קצת מאתגרת, כי עד היום לא יצא לשחר ללכת לקניות לבדה. הצורך לבחור, להחליט, לחשב את העודף, לתכנן את התקציב כך שהכסף יספיק לכולם ואפילו לא להתבייש לדבר עם המוכרים היה חדש בשבילה ואפילו טיפה מלחיץ, אם כי היא אמרה שנהנתה.

לקינוח שחר הייתה צריכה לבחור בילוי משפחתי משותף לכולנו. היא בחרה שנצא לאכול פיצה בטוני וספה ונאכל גלידה בארלקינו. האמת, בחירה מעולה. כשישבנו לאכול את הגלידה היא קיבלה את דף החודש השני, שהוקדש לנושא "תרבות ישראלית".

המשך יבוא…

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s