אתמול (שישי) קמנו לבוקר מושלג בחניון הקרוואן בקפיטול ריף ויצאנו בדרכנו לברייס קניון. בדרך אלון החליט שהשלג ממש דורש שיחליקו עליו, ובהיעדר מגלשי סקי השתמשנו במזוודה:
הנוף בדרך משתנה בלי הפסקה. משלג למדבר ובחזרה. באחד הקטעים היותר שמשיים גילינו לפתע בית קפה מקסים באמצע שום מקום. עצרנו שם לארוחה קלה ולקפה,.
ברייס קניון נמצא בגובה של כ-3000 מטר, מה שאומר שהכל שם מושלג רוב ימות השנה. מאחר שהגענו אחר הצהריים החלטנו לדחות את מסלולי ההליכה למחר, ולהסתפק בנסיעה בין נקודות התצפית. האמת, יפה שם מאוד. צורות הסלע ממש מרשימות והצבעים החומים אדומים על רקע השלג יוצרים מראה מרהיב. הנה כמה תמונות משם:
למחרת בבוקר (שבת), אחרי לינה בחניון קרוואנים סמוך לכניסה לפארק (אצל הילדים חניון קרוואן בלי בריכה וג'קוזי זה לא נחשב, לכן כל יום אנחנו מחפשים עבורם חניון שיענה לדרישות. במקרה הפעם החניון הכי קרוב לפארק הכיל את כל הפסיליטיז הדרושים) חזרנו לעשות מסלול הליכה. מזג האוויר היה נאה, אבל בגלל השלג שירד בימים האחרונים רוב המסלולים היו סגורים. למרבה המזל המסלול שתיכננתי מראש, זה שנחשב היפה מכולם, היה דווקא פתוח. מדובר במסלול מעגלי בן 4.5 ק"מ שיורד לתוך הקניון ועולה בחזרה. הירידה הייתה בוצית ורטובה, אבל החלק הקשה באמת היה העלייה בחזרה, שהייתה תלולה למדי. באופן מפתיע הילדים עשו את הדרך כמו פנתרים. המסלול כולו לקח לנו משהו כמו שלוש שעות והיה כיף מאוד. הנה תמונות מהמסלול:
משם נסענו ל-zion park, ושוב נתקלנו בקושי למצוא חניון. מתברר שבסוף השבוע הזה האמריקאים חוגגים את האיסטר, ומשום מה כולם יוצאים לטייל בקרוואנים. לפחות בשלושה חניונים, שבכל אחד יותר ממאה מקומות לקרוואנים, לא היה אפילו מקום אחד פנוי. בסוף מצאנו מקום קצת יותר מרוחק, אבל נחמד (בלי בריכה, למרבה האכזבה). מחר נטייל בפארק עצמו. ועד אז – לילה טוב.
Been There, Done That 